הבלוג של צילום בעם צלמים מפורסמים – ג'ייקוב ריס ולואיס היין

בשנות התפר שבין המאה ה- 19 למאה העשרים, המדיום הצילומי זיגזג בין לבין, בין הפיקטורייאליזים האסקפסטי הדועך לצילום התיעודי המתהווה. אלו הן שנות המהפכה התעשייתית ( שהתחילה בבריטניה והמשיכה לארה"ב ), סדר חברתי חדש ופערים כלכליים עצומים בין המעמד הבורגני לזה של הפועלים. נשים וילדים נאלצים לעזור בפרנסה, קשישים נותרים ללא סיוע של הקהילה. אדם לאדם זאב. אירופה היא קלאסית ובארה"ב האפשרויות בלתי מוגבלות, עלכ.

גייקוב ריס – עיתונאי, צלם ורפורמטור חברתי

ג"יקוב ריס ( 1849-1914 ), עיתונאי ניו יורקי, מקבל ב -1878 מינוי נכסף – כתבנו לענייני משטרה של הטריביון, תחום השיפוט שלו היה שכונת mulberry bend שבמנהטן,  שכונה רצח, הכי גרוע שיש, גטו.  ריס מתעד את הזוועות כעשר שנים, בין  1888 ל- 1898, הוא נעזר בחידוש מהפכני ומעורר קנאה – הפלאש, מה שמאפשר לו לצלם גם בלילה ובתוך קופסאות הסרדינים ששימשו למגורים. ריס שם לו למטרה לזעזע את השכבות המבוססות שלא ממש ידעו מה קורה ב – lower east side. הצילומים מתפרסמים לצד הדיווחים הכתובים שלו. ריס גם חתום על הספר " how the other half lives? " שייצא ב – 1890. מאמציו של ריס נשאו פרי. ב – 1897 עלו דחפורים על mulberry bend.

לואיס היין – ממורה לצלם חברתי

ב- 1908 התפטר לואיס היין ממשרתו כמורה. להיין הייתה מודעות חברתית מפותחת במיוחד, בנעוריו היה פועל והוא אחז בתואר ראשון בסוציולוגיה,  התיעדוף של ממשלת ארה"ב לטובת התאגידים על פני כלל הציבור העלתה לו את הסעיף. ומ-1908 לואיס היין הוא צלם תיעודי במשרה מלאה.

מצלם מהגרים וילדים

היין מוכר בזכות פועלו הבלתי נלאה למען הילדים העובדים, אבל לפני זה  הוא צילם מהגרים, אלו שחשבו שהגיעו לארץ המובטחת אבל גמרו בתור פועליי ייצור בתעשיית האופנה המתפתחת. הוועדה הלאומית לעבודת ילדים שוכרת את שירותי הצילום של היין, רכב חובה. היין  חורש את ארה"ב, מסתנן לבתי החרושת ומגלה ילדים, בני שש-שבע , עובדים 12 שעות ביום, הוא גובה מהם עדויות ומצלם אותם עם מצלמה, זאת שהייתה חבויה עמוק בתיק שלו.
עבודתם של לואיס היין וג'ייקוב ריס הביאו לרפורמה בחוקי העסקת ילדים, למרות התנגדות נחרצת של בעלי ההון. היין וריס הם מחלוצי הצילום התיעודי, צילום עם מחויבות ועם אחריות, חברתית.