חיה על הקצה


דיאן ארבוז.

נתחיל מהסוף. ב – 1971 התאבדה דיאן ארבוז. ארבוז, צלמת פורטרטים, דוקומנטרית בחסד, צילמה בני אדם שלא התאימו לתפיסות הנורמטיביות של החברה, שולי השוליים של ניו יורק.

ילדת שמנת מעורערת

דיאן ארבוז נולדה ב – 14.3.1923, למשפחה עשירה ויהודייה, לאביה היה כלבו לאופנה ( Russek’s ) בשדרה החמישית. היא למדה בבתי ספר פרטיים, וכולם רק ניסו לרצות אותה. דיאן, מה בא לך לעשות? דיאן איזה ציור מקסים. דיאן את כלכך מוכשרת. זה רק עשה אותה 'shaky'. בגיל 18 היא התחתנה עם אלן ( ארבוז ). 18 זה גם הגיל שהיא התחילה להביע עניין בצילום. זה דווקא התחיל רגוע, הארבוזים התחילו לצלם אופנה. לקוחות – Glamour, Seventeen, Vogue, Harper’s Bazaar, ואבא.

מיה פארו, 1964.

no more fashion

 אבל אז הכול השתנה, ארבוז החלה ללמוד ( 1955 ) אצל ליסט מודל ( Lisette Model ). צלמת פורטרטים בזכות עצמה ומנטורית לדור שלם של צלמים. מודל דחפה את ארבוז לכיוון צילום תיעודי, ודיאן התמסרה טוטאל, הקולקציה של חורף 1953 כבר לא עניינה אותה, במקום זה היא פנתה לצילום פורטרטיםדוקומנטרי, ונוקב כמו פירסינג בלשון. גמדים, טרנסג'נדרים, תאומים, אנשים שנולדו בצד הלא נכון של החיים. אלו היו הדוגמנים החדשים שלה. מבט למצלמה ישירה וכנה, המצולמים שלה שיתפו פעולה, אפילו בהתלהבות. 

ארבוז עבדה עם ציוד ישן, למרות שיכלה הכי חדש. היא לא הזיזה את המצולמים, אלא הזיזה את עצמה בשבילם. היא השתמשה עם עדשה רחבה, כדי לקבל פרספקטיבה גדולה של המציאות, היא יצאה מהסטודיו המסודר עם הרקע הנקי, לרחוב המלוכלך. ארבוז מאסה ביופי המלוטש לטובת יופי אחר.

ארבוז אמרה…

"Most people go through life dreading they'll have a traumatic experience. These people were born with their trauma. They've already passed their test in life. They're aristocrats.

Mexican-dwarf-in-his-hotel-room-in-N.Y.C.

A-young-man-with-curlers-at-home-on-West-20th-Street,-N.Y.C.

Boy-with-a-straw-hat-waiting-to-march-in-a-pro-war-parade,-N.Y.C.

Untitled-1, 1967

חלק מרכזי בצילום דוקומנטרי חדש

דיאן ארבוז זכתה להצלחה מיידית. מלגות מהגוגנהיים ( מה שאפשר לה להמשיך לצלם ), תערוכה ניאו דוקומנטרית ב – moma ( ביחד עם עוד כמה צלמים צעירים – גארי ווינוגנרדולי פרידלנדר ). ב – 1970 היא כבר הייתה לשם דבר בצילום הדוקומנטרי החדש והמתהווה של סוף שנות ה-60 וה-70, דיאן ארבוז ואוגוסט סאנדר הוזכרו באותה נשימה. כבוד.

ממשיכה לבעוט

בחודש יולי, 1971, דיאן ארבוז התאבדה. כנראה שהשוני בין העולם ממנו באה וזה שגילתה היה גדול עליה, וכנראה שבסוף היא לא הייתה שייכת, לא לאלפיון העליון ולא לאלפיון המוקצה. כמו כל כוכב שבוחר בסוף המר, גם ארבוז הפכה לאגדה. עבודותיה זכו לעדנה כלל עולמית, החל מהביינאלה בוונציה ( הצלמת האמריקאית הראשונה ), רטרוספקטיבה ב – moma, ועד יפן הרחוקה. הסרט 'fur' ( פרווה ) בכיכובם של ניקול קידמן ורוברט דאוני ג'וניר, שיצא לאקרנים ב – 2006 מבוסס על חייה של ארבוז.

Identical-twins,-Roselle,-N.J.

Untitled-(7)-1970-1971

two boys

דיאן-ארבוז-בסנטרל פארק. צילום גארי ווינוגרנד

דיאן ארבוז.קום



הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • לא לרדת בגדול

    
    New Haven bedroom. 2007
    
     
    
    Untitled. 2007
    
    
    ג'ן דייויס היא צלמת מברוקלין. עסוקה עד מעל הראש, יש לה תואר שני מ- yale ואינספור תערוכות, לבד וביחד עם אחרים – בכל רחבי הגלובוס, ובחללי פרימיום.
    
    
    

    סיפור אישי באמצעות פורטרטים עצמיים 

    כבר יותר מעשר שנים עובדת דייויס על סדרה של פורטרטים עצמיים העוסקים בסוגיות שקשורות ליופי, זהות ודימוי גוף.  בשביל דייויס המצלמה היא אמצעי כדי לספר את סיפורה האישי. הצילומים שלה הם מיצג מול המצלמה, כך לפחות היא טוענת.
    
    העבודה שלה מבוססת על חוויות אישיות ועל הפנטזיות שלה לגבי מערכות יחסים, קשר פיזי, אינטימיות, אהבה ותשוקה. דייויס חושפת חוסר ביטחון ביחס לגוף שלה, קושרת בין הדימוי העצמי שלה לבין איך שאחרים תופסים אותה. ונוקטת עמדה ביקורתית על חברה שמכתיבה תפיסה של יופי המבוססת על הופעה חיצונית.
    
    
    Pablo and I. 2013
    
    
    Pressure Point. 2002
    
    
    Maxwell Street. 2002
    
    
    Untitled. 2013
    
    
    Conforming. 2003
    
    
    primping
    
    
    

    צילום וירידה במשקל

    מסתבר שלא צריך לקחת חלק בתכנית הרזיה בפריים טיים, אפשר גם להיות ג'ן דיוויס ולעבור תהליך פסיכולוגי עם מצלמה והרבה אומץ. מאז התחילה לצלם את עצמה השילה דייוויס כמות נכבדה של ק"ג. ועכשיו ההווה נראה רזה יותר והעתיד וורוד יותר. הצילומים הנוכחיים שלה רזים יותר, ויפים יותר. היא מצלמת טיפה מרחוק, מוותרת על צילומי תקריב של גוף עסיסי, מאירה נפלא, ומפרגנת לעצמה להיות יפה, בצילומים, כמו גם במציאות.
    
    Untitled No. 49. 2012
    
    
    
    
    
    untitled-no-55, 2013
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • ג'וליה מרגרט קמרון

    
    Christabel
    
    
    צלמת פורטרטים אנגליה, אחת החשובות בהיסטוריה של הצילום. הפורטרטים של קמרון הם השתקפות של התקופה הוויקטוריאנית באנגליה, הם משלבים  בין טכניקה רומנטית עתיקת יומין (  קולודיון רטוב על פלטת זכוכית ) והשפעות של ציור טרום רפאלי. קמרון, אוטודידקטית. החלה לצלם בשנות השישים של המאה ה – 19, בגיל 48, ולמשך 12 שנה בלבד.
    
    
    מימין-דניאל-גבריאל-רוזטי-משמאל-ג'וליה-מרגרט-קמרון
    
    
    

    תחילת הדרך

    בדצמבר 1863 קיבלה ג'וליה מרגרט קמרון (1815–1879) את המצלמה הראשונה שלה. מתנה מהבת והגיס. קמרון, אם לשישה ודתייה אדוקה, סבלה מבדידות. בעלה בשליחות המלכה בסיילון ( סרי-לנקה של היום ), הבנים שלה עסוקים בלימודים מעבר לים, והבת שלה נישאה זה לא מכבר, וגם היא כבר עזבה את הבית. המצלמה הייתה בשבילה קרש הצלה ואמצעי ליצירת קשר עם השכנים – המשורר אלפרד לורד טניסון, המדען צ'ארלס דרווין והכימאי ( בין השאר ) ג'ון הרשל, שהיה מחלוצי הצילום. החיבור בין קמרון והמצלמה היה מיידי, סיפור אהבה.
    
     
    

    צילום מסחרי

    בתחילת  דרכה נאלצה  ג'וליה מרגרט קמרון להתגבר על קשיים טכניים כאלה ואחרים, ציוד הצילום במאה ה – 19 היה מסורבל לתפעול ולהכין נגטיב מקולודיון רטוב על פלטת זכוכית לא היה פשוט בכלל. ולמרות זאת, מרגרט קמרון, נכנסה חזק דווקא לעולם הצילום המסחרי, בנוסף לשמונים צילומים שמכרה למוזיאון ויקטוריה ואלברט, היא הקימה סטודיו לצילום בשניים מחדריו, וחתמה חוזה עם מוציא לאור שישווק וימכור את הצילומים שלה.
    
    

    בין דת לאופנה

    את קמרון לא עניינו פורטרטים פורמליים עם הבעות פנים קפואות ונטולות רגש, וגם לא צילומים עם נרטיב כמו אלה של הצלם אוסקר ריילנדר ( למטה – צילום של ריילנדר ). קמרון רצתה למצב  את הצילום כאמנות גבוהה על ידי שילוב בין אמת לאידיאל. קמרון צילמה חברים, משפחה ואת צוות המשרתות, אותן הלבישה בתלבושות תיאטרון – ייצוג מודרני של דמויות מפורסמות מעולם הדת והספרות. מרגרט קמרון הושפעה מטרנדים באופנה ותכנים רוחניים של הציור האיטלקי במאה ה – 15.
    
    1280px-Oscar-gustave-rejlander-two-ways-of-life
    
    
    הביקורת שחטה את קמרון. " כל מה שטוב בצילום הוזנח וכל החסרונות של האמנות מוצגים באופן בולט", "עבודות סטודנטיאליות", "מניפולציה מרושלת". המבקרים הראשיים היו עמיתיה הצלמים, שלגלגו על הליקויים הטכניים שבתמונות שלה.
    
    
     
    

    סיכום

    12 שנות צילום פעיל, 900 פורטרטים  שמעבירים את הרוח והנשמה של התקופה הוויקטורייאנית  מסרים דתיים ואיכות לא מיסחרית,  כל אלה עושים את ג'וליה מרגרט קמרון לצלמת פורצת דרך ומקורית. ב-1875 הצטרפה ג'וליה מרגרט קמרון לבעלה בסיילון.
    
    המשורר-אלפרד טניסון
    
    
    פורטרט-של-אישה.-צילום-ג'וליה-מרגרט-קמרון.
    
    
    פורטרט-של-צ'ארלס-דארווין
    
    
    פרופיל-של-אישה.-צילום-פורטרט-של-מרגרט-קמרון
    
    
    פורטרט-של-אישה-מהמאה-התשע-עשרה
    
    
    פורטרט-של-אישה-במאה-ה--19
    
    
    פורטרט-של-אישה-צילום-מרגרט-קמרון
    
    
     
    

    ג'וליה מרגרט קמרון – מקורות

    מאמר על ג'וליה מרגרט קמרון 
    
     תערוכה של ג'וליה מרגרט קמרון
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • מדריך לצילום מיקצועי

    
    תמונה של צילום-כוס--זכוכית-בסטודיו
    
    
    אם אתם בעניין של צילום מקצועי  אם יש לכם שאיפות להיות צלמים ואתם חושבים להפוך תחביב לכדי למקור פרנסה, הנה מאמר שיעשה לכם הכרות ראשונית עם עולם הצילום המסחרי.
    
    
    

    צילום מיקצועי – אפשרויות תעסוקה

    הצילום מציע מגוון של תחומים ( לפי סוג הצילום ) ואפשרויות תעסוקה ( סוג המשרה ואופי העבודה ). ברוב המקרים, צלם הוא בעל עסק עצמאי, וזה לא משנה אם אתם צלמי אירועים, מזון, או אופנה. יש גם צלמים שמועסקים בחברות גדולות כשכירים, אבל זה פחות נפוץ באופן משמעותי.
    
    

    צלמי פרסום ותעשיה

    בין אם אתם צלמי מוצר או אופנה, מזון או תכשיטים עיתונות או ארכיטקטורה, אתם נדרשים להיות עצמאיים. בדרך כלל גם יהיה לכם סטודיו לצילום משלכם, צלמי אדריכלות ועיתונות לא זקוקים לסטודיו, אבל צלמי אופנה צריכים גם צריכים. הלקוחות שלכם יהיו משרדי פרסום ויחסי ציבור, חברות הייטק או תעשיות כבדות ( הגיעה מכונה חדשה למפעל ), מותגי אופנה, מעצבות אופנה צעירות, אדריכלים, מגזינים, משרדים של עורכי דין שצריכים פורטרטים לאתר אינטרנט ועוד עוד עוד….
    
    

    צלמים שכירים

    אתם לא חייבים להיות עצמאיים, אפשר להיות צלם רפואי בבית חולים או צלם משטרתי במז"פ. מניסיון, זה לא פשוט למצוא משרת צילום במוסד ציבורי או בחברה גדולה. לא פשוט אבל אפשרי. קודם כל צריך לדעת אילו גופים מעסיקים צלם in house. אחרי שיהיו לכם את הנתונים , תוכלו לפנות ישירות למחלקת הצילום של אותה חברה/ מוסד ולנסות לברר אם דרוש להם צלם.
    
    

    אסיסטנט זו לא מילה גסה

    לפני שאתם רצים לפתוח סטודיו לצילום כדאי שתשקלו להיות אסיסטנטים של צלם אחד או מספר צלמים. כמובן חשוב לכוון לאותם צלמים שמתעסקים בתחום שאותו אתם רוצים לפתח. אסיסטנט של צלם זה סוג של בית ספר לצילום, אבל מעשי והלכה למעשה. אתם לא רק תלמדו איך לצלם, אלא גם איך השוק מתנהל, מי הלקוחות הפוטנציאלים, ועד המון דברים חשובים שלא בהכרח קשור למצלמה ולאור.
    
    

    צילום מיקצועי – זה לא רק צילום

    מהר מאוד תיווכחו לדעת שהצילום הוא עוד חלק בעבודת הצלם. להשיג לקוחות צריך? צריך. קוראים לזה שיווק, פגישות ( רצוי שיהיו ) להפעיל את דף הפייסבוק, לתחזק את הציוד, להיות צלם זה בעצם להיות איש שיווק/ אדמיניסטרציה / תחזוקה / ניקיון.
    
    הנה כמה דברים שחייבים לדעת לעשות. אם אתם רוצים להיות צלמים מקצועיים.
    
    • שיווק וקשירת קשרים כדי למצוא לקוחות חדשים.
    • תקשורת עם לקוחות על מנת להבין את צרכיהם.
    • הכנות לצילומים- מציאת אתרים לצילום, קביעת ותיאום זמנים, השכרת ציוד וכו').
    • תיחזוק דף פייסבוק ויצירת נראות ברשת.
    • עבודת סבלות, הרכבת ופירוק תאורה, רקעים, אביזרים וציוד אחר
    • צילום ועיבוד תמונות – אם שכחתם, זאת הסיבה שבחרתם בצילום.
    • ביצוע משימות מנהליות כגון הגשת חשבון ללקוח, הצעות מחיר וכו.
    
    

    כישורים נדרשים לצלמים מקצועיים

    סגנון אישי – לקוחות יבחרו בכם בגלל סגנון צילום ייחודי.. לקוחות הם מחפשים סגנון ספציפי של צילום, זה קורה הרבה בצילום אופנה, בצילום אוכל, ובכל סוג צילום שאינו תעשייתי/ קטלוגי. אז כדאי שתפתחו שפה צילומית שהיא רק שלכם ( זה לוקח זמן ).
    מקצועיות – הסגנון האישי לא יכול לבוא על חשבון המקצועיות. זה מתחיל בשליטה אבסולוטית בציוד שלכם, ולא פחות חשוב, להבין באופן מעמיק את הכלי הכי חשוב של המדיום הצילומי – האור. באופן כללי וביחס לסוג הצילום שבו אתם עוסקים.
    
    תקשורת ויחסי אנוש – מערכות היחסים עם הלקוחות הינן חשובות מאוד בקריירת צילום, במיוחד עבור אלה המנהלים עסק משלהם או עובדים כפרילנסרים, ולכן כישורי תקשורת טובים הם חיוניים. יהיה עליכם לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם הלקוחות שלכם על מנת להבין את רצונותיהם וצרכיהם. לא פעם תצטרכו לבצע צילום פעם נוספת, כי הלקוח לא מרוצה עד הסוף. לבלוע רוק ולצלם שוב.
    
    כישורים עסקיים – בין אם אתם פרילנסרים ובין אם יש לכם סטודיו לצילום. עליכם להיות מסוגלים לנהל את העסק מהפן שיווקי/מנהלי/ אדמיניסרטיבי שלו. אז נכון שצילום זה אמנות, וכולם יודעים שאמנים וחוש עסקי לא כל כך מתחברים, זה הזמן להתחיל להיות מסודרים בחיים לדעת איפה כל דבר נמצא, ללמוד איזה משפט שיווקי אחד או שניים, ולקנות מחורר, כדי לחורר את החשבוניות לתיוק. אותן חשבוניות שאתם תמסרו ללקוחות שלכם, אחרי עוד צילום מוצלח.
    

    צילום מיקצועי – גורם הזמן

    אם אתם חושבים שכל זה לוקח תוך שנה שנתיים, טעות. טעות. ועוד פעם טעות. כמו בכל עסק אחר, בתחום אחר, גם הצילום דורש התמדה, עקביות, אורך רוח, והרבה זמן. זה קורה לאט, עקב בצד אגודל. הרבה מתחילים חזק, מפוצצים באנרגיות, אנרגיות של התחלה הן תמיד בשמיים.. קשה לשמור על אנרגיות כאלה לאורך זמן. פתאום העניינים פחות מסתדרים, ומי שהבטיח לכם יום צילום ועבודה, נזכר שיש לו עובד ממש מוכשר שבדיוק קנה מצלמה, אז הוא כבר יצלם. זה קורה לכולם, ושזה לא ישבור אתכם. לכן נדרשת סבלנות, וכמה שיותר. אם תעשו את הדברים נכון ולאורך זמן , זה בטוח יצליח. ולא לשכוח שטעויות קורות בדרך, לכולם.
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • אנשי ההשראה שלנו

    טכניקה

    עבודות תלמידים

    צלמים