נאחזת באוויר




מילים ולחן: נילי ממן

לאורה לטינסקי, צלמת קנדית, ילידת 1962. צלמת ופרופ' באוניברסיטת שיקגו. סדרת העבודות שלה "בוקר ומלנכוליה" הוצגה בשנת 2002 בניו-יורק, גוף עבודות שמציג 24 צילומים שגודלם 50*60 ס"מ.התערוכה עוסקת באקראי, בשגרתי, ביום-יומי, תוך כדי התמקדות בפרטים מתוך הסביבה הביתית.

זו סדרת צילומי סטיל לייף, טבע דומם, שמתרכזים ב'תוצאה' של הכנת אוכל ואכילתו, טביעות אצבעות משומנות על הזכוכית, צרעות שמחפשות אחר משהו מתוק, פרחים קמלים, תפוחים בתהליך רקבון, סכינים מלוכלכות בשומן, כלי מטבח.

לטינסקי בוחנת את היחסים שבין בשל ורקוב, בין צריכה ובזבוז, בין תענוגות ובין קיום בסיסי. היא מסדרת על המפות הלבנות, על משטחי העבודה הבהירים, את הפירות הבשלים, הפרחים הנבולים, הפירורים, עצמות הדגים והכלים, בצורה פיוטית. הצבעוניות לרוב מאופקת, כמעט ואינה מרמזת על התוכן, קיים פער בין התוכן ובין הצבעוניות, מה שתורם להעצמת כוחם של הדימויים. הקומפוזיציה של צילומיה מזכירה מאוד ציורי טבע דומם פלמי, הידועים כוואניטס (זמניות החיים, נוכחותו של המוות).

התערוכה שנקראת Morning and Melancholia (בוקר ומלנכוליה) נושאת בכותרת שלה איזכור למאמרו של פרויד Mourning, and Melancholia (אבל ומלנכוליה), מאמר יסוד בפסיכולוגיה המערבית, שעוסק בתגובה האנושית לאובדן. גם בעבודותיה של לטינסקי עולים נושאים כמו אהבה, פוריות, פיתוי ואובדן.

הדפסי הצבע, אותם היא יוצרת בעצמה, מדגישים את הלובן, שנראה כמו פורצלן, עם ברק עדין מצד אחד ומצד שני עם חומריות שנראית  מציאותית  כלכך, שכמעט ניתן  למשש אותה. היא משתמשת ביכולות המסתוריות של המצלמה "לכופף" את החלל, לשנות את הפרספקטיבה, לעוות אותה, גם הלכה למעשה וגם מבחינה רעיונית. היא עושה שימוש נרחב ביכולות הצילום לעשות טרנספורמציה. כך למשל השולחנות ניצבים באלכסון, כאשר כל מה שמונח עליהם כאילו תלוי באוויר, כמעט תמיד על הקצה, משהו שנשכח בפינה, שתלוי על בלימה.














הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • אינטרview עם הדס בור המרצה שלנו בקורס צילום מתקדמים

    
    קורס צילום למתקדמים
    
    
    ספרי לנו על תחילת דרכך בצילום? איך הגעת לצילום?  איפה למדת? איך הגעת לצילום מיסחרי?
    
    
    התלבטתי מאוד בין שתי אהבות מאוד גדולות שלי: פיסול או צילום. לאחר "מסע לימודים" שנמשך 3 שנים בין שתי האהבות בחרתי ללמוד צילום במכללת הדסה. אלה היו שנים נפלאות של לימוד. כיוון שהרגשתי שאני רוצה עוד להמשיך ללמוד ולחזק את נושא התאורה, חיכיתי עם הגשמת חלום " להיות צלמת פורטרטים במגזין" והייתי אסיסטנטית בסטודיו לצילום של ג'ודי וקני. זוג צלמים שהיו מורים מאוד משמעותיים עבורי בתקופת הלימודים.
    
    
    בסיום תקופת האסיסטנטיות, פניתי להגשים את החלום. עבדתי במגזינים שונים כצלמת פורטרטים. במשך הזמן גיליתי שאני מתגעגעת לעולם הסטודיו ולצילומי הדומם. התגעגעתי לקסם שבסגירת הוילונות השחורים וההתנתקות מהעולם החיצון. התגעגעתי לסיטואציה בה אתה עומד מול סט צילום דומם ובוחן במלוא הריכוז ותשומת הלב מה יקרה אם נשנה קצת את הזוית של הרפלקטור…פתחתי סטודיו לצילום.
    
    
    הרבה שנים היית צלמת מיסחרית / תעשיה ופרסום. מה זה בדיוק אומר צילום מיסחרי? מתי הקמת את הסטודיו? באילו סוגי צילום התעסקת?
    
    
    סטודיו מסחרי משמעו צילום מוזמן שנעשה בתנאי שליטה. בדרך כלל מול משרדי פרסום. התוצרים בדרך כלל משמשים לאמצעי פרסום שונים כמו קטלוגים, פרסומות וכדומה. את הסטודיו פתחתי בשנת 1989 והתמקדתי בצילומי מוצרים ובהמשך גם באדריכלות.
    
    
    כיצד את ניגשת לצילום? לאילו אלמנטים את שמה לב? כיצד את מחליטה על התאורה בצילום? 
    
    
    בצילום מסחרי השיקולים שונים מאשר בצילום שאינו מסחרי. למשל בצילום שמטרתו להציג את המוצר: מתחילים עם בחירת הזווית הטובה ביותר, מחליטים על סוג העדשה, הרקע (חומר וצבעוניות) , קומפוזיציה, וניגשים לבניית התאורה בהתאם למבנה ולחומר ממנו עשוי המוצר. תלת מימדיות, טקסטורה, קומפוזיציה- כל אלה שיקולים בבניית התאורה. לעיתים יכנסו סוגיות נוספות, כמו האם להכניס עוד אביזרים לצילום, מה יהיה אופי האביזרים, הצבעוניות, החומריות והטקסטורות שלהם.
    
    
    בצילום המסחרי, ובכלל, איזה סוג צילום מועדף/ אהוב עליך?
    
    
    שני דברים משמעותיים עבורי, בכל סוג של צילום – צילום ש"מדבר אור". כלומר, צילום שהנוכחות של האור בו היא מעבר להיותו אמצעי טכני ליצירת התמונה. זה צילום שתמיד ריגש אותי. הדבר השני – צילומים "מהודקים", מגובשים. כשיש הצדקה בצילום לכל מה שנמצא בפריים ושיש שליטה באמצעים ובשפה הצילומית.
    
    
    מהם שלושת האלמנטים החשובים בצילום/ פריים?
    
    
    פריימינג (כולל קומפו'), תאורה, חשיפה.
    
    
    תשובה מכיוון אחר: קודם הלב, אחר כך המוח ולבסוף הלחיצה.
    
    
    היום את בעיקר מתעסקת בהוראה? מה את יכולה לספר על המעבר מהצילום להוראה?
    
    
    לאורך כל השנים, מאז שפתחתי סטודיו עסקתי בהוראה. לאורך השנים מאוד אהבתי ללמד צילום. סטודיו לצילום מסחרי , משמעותו להתעסק בהרבה דברים מעבר לצילום עצמו. כשזמן הצילום הוא "הדובדבן" שבעסק. בחוויה שלי בהוראה אני מוצאת את עצמי עוסקת רק ב"דובדבן". אני נמצאת בדיאלוג עם אנשים שהמכנה המשותף למפגש שלנו הוא אהבת הצילום. px;">לקח לי שנים להגיע לתובנה ולהכרה שאני נהנית מזה יותר ו… סגרתי את הסטודיו.  כיום עוסקת באהבה גדולה בהוראת צילום ועיבוד תמונה.
    
    
    מה בעינייך הופך צלם/ צלמת לטובים? למרגשים?
    
    
    צלם טוב בעיני הוא בעל יכולת להשתמש בכל האמצעיים הצילומים להעביר רעיון או מסר שלם וסגור.
    
    
    היכולת לפתח שפה משלך בצילום הופך בעיני צלם טוב לצלם מרגש.
    
    
    באיזה אופן הצלמים של היום שונים מאילו של פעם?
    
    
    שני דברים שעולים במחשבתי הם: אינטרנט וצילום דיגיטלי. בנוגע לאינטרנט: מידת החשיפה והנגישות שלנו כיום לצלמים וסגנונות צילום שונים היא אדירה וזה יתרון מופלא לעומת העידן הטרום אינטרנטי. החיסרון: אנו נחשפים היום יותר לצילום המוקרן מהמסך, ופחות לצילום המודפס. צריך לזכור שהמסך הוא אמצעי המוגבל ויזואלית. באיכות ובגודל. בנוגע לצילום הדיגיטלי: הוא פתח אפשרות להרבה אנשים להתחבר לצילום וזה נפלא בעיני. המידיות וחוסר המגבלה בחומרי גלם שינתה את האופן והכמות שבו אנשים מצלמים. כמי שצפתה לאורך השנים בסטודנטים שפעלו בשני המדיומים, אני יכולה להעיד שהשינוי הוא דרמטי. לטוב ולרע. יתרון נוסף במעבר לדיגיטלי נוגע לעיבוד הדיגיטלי: כיום ניתן ב"לחיצת כפתור" להגיע ליכולות ולתוצאות שפעם צלמים היו נדרשים במעבדת הצילום ל"הרבה שעות טיסה" ועלות חומרים גבוהה כדי להגיע לאותם תוצאות.
    
    
    הרבה חובבי צילום מסתייגים מעיבוד תמונה? איך את תופסת את התפקיד של תוכנות לעיבוד תמונה? 
    
    
    טענה ידועה ומאוד לא רלוונטית בעיני. תוכנות עיבוד התמונה הם חלק אינטגראלי מעבודת הצילום.  גם בעידן הפילם, כל צילום, אם זה במוזיאון, במגזין או בפרסומת היה עובר עיבוד ידני שנעשה באמצעיים כימיים. בעיני יש 2 סוגי עיבודים: העיבוד הקונסרבטיבי, המחליף את המעבדה הכימית במעבדה דיגיטלית (פוטושופ/ לייטרום). כלומר, עוסק באותם סוגי תיקונים שעשינו בתקופת הפילם: חיתוך, הבהרה, הכהיה, קונטרסט, טיפולים מקומיים וכו'. כאן לא מוצאת שום הבדל. רק פשוט קל נוח וזול יותר.
    
    
    הסוג השני: העיבוד המניפולטיבי. זהו עיבוד המשתמש בצילום כחומר גלם ליצירה שנוצרת במחשב.  גם זה תחום שעסקו בו בעידן הפילם, אבל דרש עוד יותר מיומנות גבוהה, וירטואוזית, כדי להגיע לתוצאות משביעות והיה נחלתם של מעטים "המשוגעים לדבר".כל אחד יכול לבחור ולהגדיר לו את סוג העיבוד שמתאים לו. אני יכולה להעיד על עצמי שאני נהנית מלעסוק ולהתנסות בשני סוגי העיבודים.
    
    
    כמה מילים על הקורס החדש…
    
    
    צילום הינו תחום המאופיין בכך שהוא משלב יצירתיות עם טכנולוגיה. לא מספיק לדעת לתפעל את המצלמה נדרשת מה שנקרא " עיין צילומית". ראייה חזותית, יצירתיות וכו'. מאידך לא מספיק להיות ברוך כשרון ויזואלי. נדרשת יכולת טכנית כדי למקסם את התוצאות. קורס צילום למתקדמים עוסק בחיבור בין שני הדברים ונוגע בכמה סוגיות יסוד בצילום. קורס צילום למתקדמים נפתח ביום רביעי ה-21.10 בשעה 19:00.
    
    
    
    צילום-הדס-בור

    מתוך הסדרה "קו התפר"

    
    
    צילום-הדס-בור-מרצה-בקורס-צילום-למתקדמים

    מתוך הסדרה "קו התפר"

    
    
    צילום-הדס-בור-מרצה-בקורס-צילום-למתקדמים

    מתוך הסדרה "קו התפר"

    
    
    צילום-הדס-בור-מרצה-בקורס-צילום-למתקדמים

    מתוך הסדרה- נופי ארצינו

    
    צילום-הדס-בור
    
    
    צילום-סטודיו-הדס-בור
    
    
    צילום-סטודיו-הדס-בור
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • Candy Crush

    
    ביסלי, במבה, מרשלמו, גומי. שקופים, מבריקים, צבעוניים, עגולים, משוננים, קטנים אבל ממזרים, מסודרים בקבוצות, כמו חיילים במסדר, לכאורה זהים, אבל לא ממש. מתפוצצים מאור ומיופי מתקתק. חגי אייזנברג, פרוייקט גמר, קורס צילום למתקדמים –  השפה הצילומית.
    
    
    חגי-אייזנברג-קורס-צילום-למתקדמים-השפה-הצילומית
    
    
    חגי-אייזנברג-קורס-צילום-למתקדמים-השפה-הצילומית
    
    
    חגי-אייזנברג,-קורס-צילום-למתקדמים--השפה-הצילומית-2
    
    
    חגי-אייזנברג-קורס-צילום-למתקדמים-השפה-הצילומית
    
    
    חגי-אייזנברג-קורס-צילום-למתקדמים-השפה-הצילומית
    
    
    חגי-אייזנברג-קורס-צילום-למתקדמים-השפה-הצילומית
    
    
    חגי-אייזנברג-קורס-צילום-למתקדמים-השפה-הצילומית
    
    
    חגי-אייזנברג-קורס-צילום-למתקדמים-השפה-הצילומית
    
    
    חגי-אייזנברג-קורס-צילום-למתקדמים-השפה-הצילומית
    
    
    חגי-אייזנברג,-קורס-צילום-למתקדמים--השפה-הצילומית-11
    
    
    חגי-אייזנברג,-קורס-צילום-למתקדמים--השפה-הצילומית-12
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • סבסטיאן ביאנייק

    
    Doublefaced-no.23-Sebastian-Bieniek
    
     מילים ולחן: סו שקטר
    סבסטיאן ביאנייק נולד ( 1975 ) בחבל הארץ שלזיה, איזור שהוא ספק פולין, ספק גרמניה, ספק צ'כיה ומדי פעם רוסיה. וכך גם האמנות שלו, בייאניק הוא צייר / במאי קולנוע / צלם, ובעיקר עוסק בפרפורמנס. חוסר הרצון לקבוע ולהגדיר את עצמו ניכר בכל העבודות שלו, הנעות ונדות בין אמת לשקר, בין אמנות למציאות, בין חשיפה להסתרה.

    פרצוף כפול

    החל מ-2013 מצלם ביאנייק את סדרת העבודות "פרצוף כפול" ( doublefaced ). הוא מצייר פרצוף נוסף על פרצופה של אישה, ומצלם אותה מבצעת את הפעולות היומיומיות שלה: שותה קפה, מעשנת סיגריה, מתקלחת, נוסעת במטרו. לפעמים השיער חוצה בין שני פרצופים מצוירים, לפעמים ידיים, ולפעמים אקדח. ביאנייק משחק עם הצופה, ומאתגר ומכריח אותו לחיות במציאות של פיצול אישיויות.
    
    ביאנייק זכה בשני פרסי עיצוב גרמניים ב-2013, והתהילה הקפיצה אותו ממעמד של אמן פרינג' ומחאה לשיתוף פעולה עם מעצב האופנה סימון פורט ז'קיימוס. תצוגות אופנה, לרבות בפריז, כבר נהפכו לזירות לאמנות עכשווית, ובזו של ז'קיימוס הדוגמניות צעדו כפרפורמנס של "פרצוף כפול".
    

     Me & My Friends

    בסדרה "אני וחבריי" ביאנייק מצלם את חצי הפרצוף של עצמו ה"מושלם" בחצי פרצוף מצויר על זרועו 2015. בסדרה הזאת הוא ממשיך את הקו הקוביסטי הבולט בכל עבודותיו, כאילו ציורים של פיקאסו קמים, הולכים, ועושים מהומות ברחוב, במפגש צילומי/ציורי/תאיטרלי של נונסנס, סוריאליזם וקוביזם.
    
    Doublefaced-No.-61
    
    
    Doublefaced-No.-65-by-Sebastian-Bieniek
    
    
    Doublefaced-No.-69
    
    
    Doublefaced-No.-73
    
    
    Doublefaced-No.-4-by-Sebastian-Bieniek,
    
    
    Me-&-My-Friends-No.-1
    
    
    Me-&-My-Friends-No-2
    
    
    Me-&-My-Friends-No-16
    
    
    “Me-&-My-Friends-No-6
    
    
    Me-&-My-Friends-No-29
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • קרן אור

    
    מאן-ריי
    
    
    עמנואל רודניצקי a.k.a מאן ריי.  הוא נולד ב-27.8.1890 בפילדלפיה, לא עבר זמן רב והוא עשה רילוקיישן עם המשפחה לברוקלין, הוריו היגרו מליטא לארצות הברית של אמריקה, שם המשפחה אכן מסגיר את שייכותו לעם היהודי, מאן ריי הוא משלנו. הוא היה יכול ללמוד אדריכלות ( על מלגה ) , אבל בחר לצייר בסטודיו מאולתר בבית הוריו. מאן ריי  פעל   בניו יורק ואחרכך בפריז, לשם הגיע ב – 1921, ובה עבד רוב חייו.
    
    
    ריי היה חזק באוואנגרד, המרכז המתון קומם אותו. מראשוני ציירי האבסטרקט בארה"ב, חבר טוב של מרסל דושאן, מלך הרדי מייד,  ביחד עם דושאן הקים שלוחה של תנועת הדאדא בארה"ב, זרם הדאדא החל את דרכו בשווייץ, ריאקציה למשבר גדול וזעזוע עמוק מתוצאות מלחמת העולם הראשונה. הדאדאייסטים ערערו על כל מוסכמה חברתית/אמנותית שפגשו בדרך, ואת אמנות הקולאז' כולנו חייבים לדאדא.
    
    
    במסגרת ניסיונותיו בחדר החושך עלה  מאן ריי על טכניקת הפוטוגרמות, טכניקה שנוגדת לכל מסורת קלאסית של אמנות וצילום דימויים מופשטים על נייר צילום, מצלמה? יוק. הדאדאיסטים בעננים. גם טכניקת הסולאריזציה רשומה על שמו של עימנואל רודניצקי, סוג של חצי נגטיב חצי פוזיטיב. 
    
    
    ציור,רישום,  פיסול, אדריכלות, וכמובן צילום, הוא היה צלם שעבד חזק, והתפרנס בעיקר מאופנה ופורטרטים. מאן ריי לא נח לרגע. בחור יצירתי. 
    
    
    מאן-ריי-בחדר-החושך
    
    
    מאן-ריי
    
    
    מאן-ריי-פוטוגרמה
    
    
    מאן-ריי
    
    
    מאן-ריי
    
    
    מאן-ריי-סולאריזציה
    
    
    מאן-ריי
    
    
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • תשעה מתוך ארבע מאות

    
    תשעה-מתוך-ארבע-מאות--מאיר-גל
    
    
    הפעם בחרנו להתמקד בעבודה אחת של אמן, ולא בסדרה או בגוף עבודות, העבודה תשעה מתוך ארבע מאות (המערב וכל השאר).
    
    
    את העבודה יצר האמן מאיר (מירו) גל, צלם, תסריטאי ומרצה, שחי בניו-יורק. גל גדל בשכונת תלפיות בירושלים ולמד במכללת הדסה. בשנות ה-30 המוקדמות שלו עבר ליו-יורק, שם המשיך ללימודי התואר השני, הוא מלמד בפקולטה לאמנות, בסיטי קולג' בניו-יורק.
    
    
    את העבודה תשעה מתוך ארבע מאות יצר בשנת 1997. הצילום מציג דמות שניצבת ברקע, כאשר היא אוחזת בספר, שניצב בקידמת הצילום, בכמה עמודים מתוכו, שאר עמודיו תלויים באוויר. הספר הוא 'תולדות העם היהודי בדורות האחרונים', שכתב ד"ר קירשנבוים, ששימש ללימוד היסטוריה בבתי הספר התיכוניים במהלך שנות ה-70. הדמות ברקע שאוחזת בספר היא האמן מאיר גל.
    
    
    העבודה מבקשת להציג עובדה טכנית יבשה לכאורה, מתוך ספר שמחזיק 400 עמודים (העוסק בהיסטוריה של העם היהודי, לפני קום המדינה) 9 עמודים בלבד מוקדשים ליהודי המזרח. גל מבקש להצביע באמצעות הצילום על האפליה שקיימת נגד מזרחים בארץ. העובדה שבתוך ספר של כ-400 עמודים מחזיקה ההיסטוריה של יהודי המזרח 9 עמודים בלבד, שמה קץ, לדבריו, לויכוח באם קיימת אפליה.
    
    
    בעקבות סערות בטחוניות רבות שהתרחשו בשנות ה-80 וה-90, השנים בהן החל מאיר גל לפעול כאמן, ושינויים דמוגרפיים שנוצרו בחברה הישראלית, כמו העליה מברית המועצות ומאתיופיה, טען יגאל צלמונה ש"ככל שהאדם הישראלי נתון במשבר חריף יותר מבחינה קיומית, כן מתחזקים חיבוטיו באשר לזהות הקיבוצית שהוא חולק עם חבריו והוא מעמיק את בדיקת השתייכותו התרבותית" ("100 שנות אמנות ישראלית" עמ' 397).
    
    
    בתוך חברה שמשנה את פניה תדיר, מבקש גל לערער על ההגמוניה האשכנזית השלטת ולהגדיר מחדש את עברו, את שורשיו ואת מקומו בחברה הישראלית. הוא דורש את מקומו בחברה על רקע הניסיון להשתיק את המסורת ואת העבר מהם הוא מגיע. הספר חוצה את התמונה לשניים, מרמז אולי על הפיצול בעולמה הפנימי של הדמות, בין עברו ובין ההווה, בין שורשיו במזרח ובין המדינה עם האוריינטציה המערבית לכאורה.
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • אנשי ההשראה שלנו

    טכניקה

    עבודות תלמידים

    צלמים