אינטרview עם אסף אלבוחר


  פורטרט עצמי, אסף-אלבוחר

צילום, קולנוע ופילוסופיה, דימונה ירושלים ותל אביב, הכול מתחבר לכדי דימוי אחד. ראיון עם אסף אלבוחר, צלם מיסחרי, אמן, מורה לצילום, ועכשיו גם מרצה בקורס צילום למתחילים שלנו.

ספר קצת על עצמך, איך הגעת לצילום? איפה למדת? מה אתה עושה היום?

נולדתי וגדלתי בדימונה, קווי האופק הרחבים והנקיים שלה חרותים בי ואהובים עליי. כבר בתיכון, עוד לפני שהחלטתי מי להיות כשאהיה גדול, הרחבתי שני מקצועות בחיבור לא שגרתי, פיזיקה ואמנות. מאוחר יותר התברר לי עד כמה הצילום מגלם את החיבור בין שניהם.

באמצע השירות הצבאי עברתי אל תל אביב ולאחר השחרור למדתי בקורס של צילום למתחילים. כמה שנים מאוחר יותר נרשמתי למחלקה לצילום של ביה"ס לאמנות "מוסררה" בירושלים. לאחר תום שנות הלימודים בירושלים למדתי באוניברסיטת תל אביב B.A בחוגים קולנוע ופילוסופיה ושתי המסגרות הללו התבררו כהפכים משלימים, כל מה שיש באחת איננו בשנייה ולהיפך, קצת כמו נגטיב ופוזיטיב צילומיים.

צילום-של-אסף-אלבוחר

מאיזה מקום אתה מגיע לצילום?

כנראה שבעקבות חוש ראייה מפותח ועירני ונופים רחבים ופתוחים שהקיפו את ילדותי. הראייה עבורי היא השטף החושי המשמעותי והמסקרן ביותר. הצילום משכלל אותה, מאפשר לה ללמוד.

איך אתה מגדיר את עצמך? צלם? אמן? מולטידיסיפלנרי?

הייתי אומר אולי "צלם, מורה ויוצר בצילום". עד כמה שזה בנאלי, אני לא אוהב להתקבע בהגדרה ולכן אני מוסיף את האולי.

מה תחום ההתעסקות שלך ומה מעניין אותך בצילום?

כיום אני שמח לומר שאני עוסק בצילום בהקשרים שונים אשר משלימים ומזינים זה את זה. את חיי מלווה תמהיל משתנה המשלב הוראה לקבוצות קהלים מגוונים, צילום מסחרי ויצירה לשם שמיים בתערוכות שונות. השילוב הזה בין שלושת השדות מהותי בעיניי והם מפרים זה את זה. צילום עבור לקוח, הוראה אל מול סטודנטים וקבוצות מגוונות, ויצירה לתצוגה משלימים יחד איזה נפח הרמוני.

מתי ידעת בפעם הראשונה שאתה רוצה להיות צלם / להתעסק בצילום?

עם המעבר אל תל אביב בתקופת הצבא התחלתי לצלם במצלמת פילם ישנה של המשפחה, YASHIKA קראו לה, ומד האור שלה בכלל כבר לא עבד. משהו במעבר אל העיר הגדולה כנרה עורר בי את הדחף הזה לרשום דימוי, הרבה לפני ששמעתי בכלל על ולטר בנימין. כשהצלחתי למרות מצבה של המצלמה לצלם את הבניין המשולש של עזריאלי מהזווית בה הוא נראה כדף נייר, משהו התברר לי בנוגע לצילום ואליי.

צילום-של-אסף-אלבוחר

ספר על הלימודים במוסררה, מורה בלימודים שהשפיע עליך? 

מוסררה היה המוסד היחיד שבאתי לראות ולהתראיין בו. אני זוכר איך כשנכנסתי לחצר ביה"ס וראיתי את עץ הזית המוקף בספסל אבן עגול וידעתי ששם ארצה ללמוד. במוסררה זכיתי להכיר את איילת השחר כהן, למדתי אצלה קורס משמעותי בשנה ב', ובשנה ג' היא התמנתה לתפקיד ראש המחלקה לצילום. מעבר לקורס מסוים, אני מוקיר לה תודה והערכה עד היום על עצם הנוכחות שלה, על יכולתה להכיל בביטחון ולהענות למנעד הרגשות והצרכים של הסטודנטים במחלקה. בזכותה נוצרת במחלקה לצילום במוסררה סביבה יחודית, שמורת טבע ממש, שמאפשרת ללומדים בה לצמוח ולהתפתח, וליצור קשרים חשובים שילוו אותם שנים ארוכות בהמשך.

אתה גם מלמד במוסררה. איך זה מרגיש ללמד במקום שלמדת בו?

בתחילת השנה הנוכחית ציינתי עם עצמי עשור שנים במסדרונות ביה"ס, תחילה כסטודנט, אח"כ כעובד והיום כמרצה. מעבר הזמן הזה מאפשר לי לראות את המקום לעומק, על שלל היבטיו האנושיים, המקצועיים, המערכתיים והמבניים. בזכות כך אני יכול לקרוא לו גם בית. עם ובלי הספר.

מה אתה אוהב בהוראה?

את הרגע הזה בו ניתן לראות מקרוב אדם אשר לומד משהו חדש שמרחיב את יכולת ההבעה, המעשה והיצירה שלו.

צילום-של-אסף-אלבוחר

ספר קצת על העבודות שלך. 

מעניינים אותי במיוחד נופים, חומרים ועקבות סמליים של תרבות בת זמננו.

מה זה דימוי בשבילך?

אני מאמץ בחום את הגדרתו הקצרה והקולעת של וילם פלוסר שהגדיר את הדימוי כפני שטח בעלי משמעות. בעולם רווי דימויים שכזה, הגדרה רחבה שכזאת מתבקשת.

איך ההיסטוריה של המדיום משפיעה על העבודה שלך? אם בכלל?

התצלום הראשון בו מופיעה דמות אדם מיוחס לדאגר בפאריס של שנת 1838. נראה בו בפינת הרחוב גבר המוסר את נעליו לצחצוח ועומד בזכות כך מבלי להזיז את רגליו במשך דקות החשיפה. כך שבעצם גיבור התצלום ההוא הוא מצחצח הנעליים שנעלם ממנו בעקבות תנועתו. הסיטואציה החברתית-מעמדית ההיא, בין האדון למצחצח הנעליים, מותירה עבור כל תצלומי הפורטרט מאז מורשת מוסרית. אותו תצלום מעלים בעיוורונו הטכנולוגי את הגיבור האמיתי של הסיטואציה האנונימית. בעיניי, תפקידו של הדיוקן מאז הוא לכפר על אותו חטא קדמון ולאתר ולסמן את הגיבור האמיתי שבסיפור המצולם.

למה פילוסופיה?

כי חשוב בעיניי שהצילום יעסוק ברעיונות שאפשר לחלץ מהחזותי, הפילוסופיה מנסה לעשות סדר ברעיונות ובתפיסה שלהם ולכן היא פשוט הכרחית בעיניי. הלימודים שלמדתי תמיד נראו לי כמו לימודים שכל אדם כדאי שילמד, באשר הוא ויהיה עיסוקו אשר יהיה.

תמונה-של-אסף-אלבוחר-מרצה-בקורס-צילום-למתחילים

תמונה-של-אסף-אלבוחר

תמונה-של-אסף-אלבוחר

תמונה-של-אסף-אלבוחר

אסף-אלבוחר

אסף-אלבוחר



הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • ים של קולה

    
    Cola-Sea
    
    
    הצמד ברברה קיורג' ולינדסי לוכמן  ( Barbara Ciurej And Lindsay Lochman ), משיקגו ומילווקי בארה"ב, יוצרות במשותף מעל 30 שנה. ברברה ולינדסי החלו לעבוד ביחד כשנפגשו במכון לעיצוב בשיקגו, לאורך התקופה הזאת, הן חוקרות תחומי עניין משותפים שמפתחים את הדיאלוג ביניהן.  הן מציגות בכל העולם; ברברה היא צלמת ומעצבת גרפית, לינדסי היא צלמת ומרצה באוניברסיטת ויסקונסין.
    
    
    עבודה משותפת בצילום תמיד מעלה את השאלה מי המנהיג ומי ה"נגרר", אבל במקרה של ברברה ולינדסי, הן חולקות את העבודה שווה בשווה. בין אם הן מצלמות ביחד או בנפרד, בהתאם לפרויקט שעליו הן עובדות, הן תמיד עורכות ומציגות ביחד את העבודות שלהן.
    
    
    

    פאתוס ואתוס

    ההתמזגות של היסטוריה, מיתולוגיה ותרבות פופולרית היא נושא מרכזי שחוזר שוב ושוב בעבודתן המשותפת. כסטודנטיות. הן פיתחו גוף עבודות משותף רחב, כשהן מתעדות נופים המשקפים מצב נפשי פסיכולוגי לצד ארכיטקטורה חברתית שהקיפה אותן. הן מרוקנות  את ההרואיות מנושאי הצילום שלהן , מלאי אתוס ובפאתוס, לעיתים עד כדי גיחוך.
    
    

    Processed Views

    נופים מעובדים בוחן מקרוב את תעשיית המזון בארה"ב, ובעולם המערבי בכלל, הנופים בסדרת הצילומים בנויים על טהרת  ג'אנק פוד אמריקאי. תמונות הנוף המלאכותי והמונומנטאלי יוצרות אצל הצופה דחיה ומשיכה בו זמנית. הסדרה מדגישה את השענות אמריקה על מזון מעובד, מתועש, על ההתרחקות שלנו מהטבע.
    
     "בנינו את הנופים האלו כדי לחקור את תרבות הצריכה, את הקידמה ואת השינוי בנוף" מספרות ברברה ולינדסי. הן טוענות שככל <שאנחנו מתרחקים מהמקורות הטבעיים של המזון שלנו, אנחנו מגיעים לאזור לא ידוע, גדוש בתוצאות לא ידועות לסביבה ולבריאות שלנו,
    
    
    

    מתכתבות עם צילומי נוף מהמאה ה – 19

    סדרת העבודות Processed Views גם מתייחסת לעבודתו של הצלם קרלטון ווטקינס ( Carleton Watkins 1829-1916) שצילם נופים במערב ארה"ב. צילומי הנוף  של ווטקינס הציגו את מערב ארה"ב כחלקת אלוהים בתולית ובלתי נגמרת, ובעיקר מלאת פוטנציאל ואפשרויות כלכליות. הצילומים של ווטקינס, שסייעו להקמתם של פארקים לאומיים בתחילת המאה שעברה, מומנו על ידי תאגידים בעלי עניין במשאבי הטבע של מערב ארה"ב – מסילות רכבת, , כריתת עצים וכריית פחם. עץ ופחם. מטרתן היתה להצדיק את ההתפשטותן לחבלי ארץ לא מיושבים  במערב ארה"ב.
    
    Fruit-Loops-Landscape
    
    
    Blue-Dye#1-Cliffs
    
    
    Deep-Fried-Bluffs
    
    
    Monoculture-Plains
    
    
    ברברה-קיורג'-ולינדסי-לוכמן-נופים-מעובדים
    
    
    Flamin'-Hot-Monolith,
    
    
    Marshmallow-Chasm
    
    
    White-Bread-Mountain
    
    
    קרלטון ווטקינס, The-Dalles,-Oregon-1867
    
    
    El-Capitan-(3600-Feet)-from-the-Foot-of-the-Mariposa-Trail, קרלטון ווטקינס
    
    
    ברברה קיורג' ולינדסי לוכמן
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • DSLR VS MIRRORLESS

    
    DSLR-לעומת-מירורלס
    
    
    פעם זו לא הייתה שאלה, מצלמת DSLR הייתה הבחירה הראשונה והיחידה של צלמים, ללא הבדל דת מין גזע וניסיון בצילום. אך לא עוד, לשוק המצלמות נכנסו בסערה שחקנית חדשות ומוצלחות – מצלמות חסרות המראה  – Mirrorless, ולמרות שבדרך כלל חיסרון מעיד על פגם, במקרה הזה לא כך הדבר, מצלמות חסרות מראה מציבות רף גבוה ונותנות פייט הגון למצלמות DSLR.
    
    
    הבחירה בין שתי הדיוות הדיגיטליות לא פשוטה.  פרמטרים רבים משפיעים על הבחירה – משקל, איכות צילום, צפייה  דרך עינית או מסך, מבחר עדשות, ואפילו אג'נדה ותפיסה צילומית. אז הנה השוואה שאולי תעזור לכם ולכן לבחור את המצלמה הבאה.
    
    
    

    LOOK AND FEEL

    מצלמות DSLR מעוצבות ועובדות כמו מצלמות 35 מ"מ של פעם. מראה בגוף המצלמה מסיטה באלגנטיות את קרני האור אל פריזמה,  ומשם לעינית, דרכה ניתן לבדוק איך הצילום ייראה. כאשר לוחצים על כפתור הצילום המראה מתרוממת אלעל , תריס המצלמה נפתח, והאור מגיע לחישן – פיקסלים, ממיר אנלוגי לדיגיטלי, מעבד תמונה, ומשם הצילום הטרי עושה את דרכו לרשת חברתית כזאת או אחרת.
    
    במצלמת מירורלס, האור עובר דרך העדשה ישר לחיישן, והדימוי מוצג במסך על גב המצלמה, ישנם גם דגמים, כמו מצלמת סוני A6000. המציעים עינית אלקטרונית ( EVF ), כלומר אפשר לראות את הדימוי האמיתי ממש כפי שמתקבל דרך עדשת המצלמה.
    
    
    

    גודל ומשקל

    מראה צריכה מקום? צריכה. פריזמה צריכה מקום? צריכה. יוצא מזה שגוף של מצלמת DSLR הוא בדרך כלל גדול יותר מזה של מצלמת מירורלס. מצלמת מירורלס קלה יותר לנשיאה, ואפשר להכניס יותר ציוד לתיק המצלמה, כמו עדשות נוספות. לשם השוואה – גוף של מצלמת ניקון D5300 ביחד  עם עדשת קיט של 18-55שוקלת 550 גרם.,מצלמת סוני A6000 בתוספת עדשת "קיט" 16-50 מ"מ שוקלת 450 גרם. 550 מינוס 450 שווה 100. 100 גרם קלילות לטובת מצלמת סוני A6000.
    
    המנצחת: מירורלס
    
    
    

    מהירות האוטופוקוס

    פעם למצלמות רפלקס דיגיטליות היה יתרון ברור במהירות הפוקוס האוטומטי. בזכות טכנולוגיית זיהוי פאזה. מצלמות מירורלס, בדומה למצלמות פויינט אנד שוט, עובדות בשיטת זיהוי קונטרסט, שהיא איטית יותר. אבל היתרון הזה הולך ונעלם. שילוב של טכנולוגיית זיהוי פאזה ביחד עם זיהוי קונטרסט במצלמות מירורלס משודרגות ( כמו ה – סוני A6000 ) הופך את מציאת הפוקוס האוטומטי למהיר. עדיין, בהרבה מצלמות מירורלס עדיין קיים אוטופוקוס בשיטת זיהוי קונטרסט, לכן בעת הקנייה כדאי לברר אם מדובר בזיהוי פאזה או באוטופוקוס משולב פאזה וניגוד.
    
    

    עינית או מסך

    במצלמות DSLR רואים ומצלמים דרך עינית אופטית ( view finder ). כלומר, מה שרואים בעינית זה מה שיתקבל בצילום הסופי. קלאסי ונוח. במצלמות מירורלס ניתן לצלם דרך עינית אלקטרונית ( EVF ׂ), רק שאיכות התצוגה בעינית משתנית בהתאם לכמות האור שבצילום. אם יש מספיק אור, הדימוי בעינית קרוב מאוד לדבר האמיתי. אבל במצבי תאורה קשים, מצלמות מירורלס נאלצות להתפשר על איכות התצוגה בעינית, ואז אפשר לעבור למסך.
    
    המנצחת: DSLR
    
    
    

    מיוצב או לא מיוצב

    יד רועדת? זום גדול? צילום מטושטש?  גם ל-DSLR וגם למירורלס שיטות ליצוב תמונה. חישנים מודדים את תזוזת המצלמה ואז החישן או את העדשה מתקנים בתזוזה לכיוון ההפוך . ההבדלים בין מצלמות מירורלס ל – DSLR מזעריים. רובן מצליחות לטפל בהזזה קטנה כדי לחדד את הצילום אבל לא מצליחות לטפל בתנועה משמעותית יותר.
    
    תיקו
    
    
    

    איכות הצילום

    הן מצלמות DSLR והן מצלמות מירורלס מצלמות תמונות באיכות גבוהה,  בתחילת דרכן מצלמות המירורלס צילמו באיכות נמוכה יותר בגלל חישנים קטנים יותר שקלטו פחות אור. זה כבר לא נכון. היום חיישניי מצלמות מירורלס רגישים יותר ועם מינימום רעשים.. מצלמות סוני וסמסונג, משתמשות בחישניי APS-C, ממש כמו במצלמות DSLR, ויש גם מצלמות מירורלס שמשתמשות בחיישן פול פריים כמו ליין ה – A7 של סוני.
    
    תיקו
    
    
    

    איכות הוידאו

    בצילום וידאו במצלמות DSLR הפוקוס האוטומטי איטי יותר ופחות מדויק. במצב LIVE VIEW הן אינן יכולות לעבוד בשיטת פוקוס של זיהוי פאזה , לכן הן מסתפקות בשיטת זיהוי קונטרסט, שהיא כידוע איטית יותר.  במצלמות מירורלס הפוקוס עובד טוב יותר בגלל חיישני פוקוס משולבים בין זיהוי פאזה לזיהוי קונטרסט. בכל מקרה, צלמי סטילס/וידאו שמעדיפים לצלם עם DSLR לא מודאגים מבעיות האוטופוקוס האיטי כיוון שהם עובדים בפוקוס ידני.
    
    המנצחת: מירורלס
    
    
    

    מהירות תריס וצילום ברצף

    בשתי המצלמות אפשר לצלם במהירויות תריס גבוהות ויש גם אחלה צילום ברצף ( continues shooting ) אבל המבנה הפשוט יותר של מצלמות מירורלס מאפשר צילום של יותר פריימים לשניה .למצלמות מירורלס יתרון בכך שלא "מבזבזות" זמן על הרמת המראה. ה-סוני A6000 יכולה לצלם 11 פריימים/שניה כאשר הניקון D5300 מצלמת רק 5. כמובן שיש מצלמות DSLR מהירות יותר, אבל הן יקרות מאוד.
    
    המנצחת: המירורלס.
    
    
    

    צפייה בצילומים

    שני סוגי המצלמות מציגות צילומים במסכים מספיק גדולים ונגישים.  אפשר גם לצפות בצילומים בטלוויזיה דרך יציאת HDMI.  הרבה דגמים כוללים גם wifi לשליחת דימויים לטלפון חכם לצורך העלאת צילומים למדיה חברתית.
    
    תיקו.
    
    
    

    אורך חיים של סוללה

    בדרך כלל למצלמות DSLR חיי סוללה ארוכים יותר, כיוון שהן יכולות לצלם ללא מסך LCD וללא עינית אלקטרונית, שתי פונקציות הגוזלות אנרגיה. במצלמות DSLR אפשר לצלם יותר בלי להחליף או להטעין סוללה.
    
    המנצחת: DSLR
    
    
    

    עדשות ואביזרים אחרים

    למצלמות DSLR יש היצע גדול יותר של עדשות מאשר למצלמות מירורלס. עדשות באיכויות שונות ובמיגוון מחירים.  יצרני מצלמות מירורלס כגון סוני (דגמי A), פנטאקס (דגמי Q) וסמסונג (דגמי NX) מציעות את המספר הקטן ביותר של עדשות. יצרני מצלמות מירורלס כגון אולימפוס, פנסוניק ואחרים, שמייצרות מצלמות עם חיישן Micro Four Thirds יש את המבחר הגדול ביותר של עדשות.
    
    המנצחת: DSLR
    
    
    

    שורה תחתונה

    גוף מצלמה קטן וקומפקטי, קלת משקל, ועדיפות בוידאו –  היתרונות של מצלמות מירורלס. פחות עדשות ואביזרים הם החיסרון. למצלמות DSLR יש איכות צפייה טובה יותר ( עינית ) מבחר עדשות עצום ורב, וחיי סוללה ארוכים יותר.
    
    אם אתם חובבי צילום שרוצים שהמצלמה תלווה אתכם לאורך כל היום או בטיול רגלי בדרגת קושי בינונית, לכו על המירורלס. אם אתם צלמים ששואפים להתקדם בסולם הצילום המסחרי ועדשות/אביזרי צילום זה משהו שתזקקו לו בעתיד, לכו על מצלמת DSLR. בתחום אחד וחשוב אין הבדל בין שני סוגי המלצמה – גם מצלמות DSLR וגם מירורלס מצלמות באיכות מצויינת.
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »

  • עפרון הטבע

    
    עיפרון-הטבע-הספר
    
    
    וויליאם הנרי פוקס טלבוט. בעל אחוזה אנגלי, מדען, בלשן, מתמטיקאי, וחבר הפרלמנט הבריטי. טלבוט המציא את תהליך הנגטיב פוזיטיב בצילום – הקלוטייפ.
    
    
    הקלוטייפ הוא תהליך שבו נייר כתיבה נטבל בתמיסת אשלגן יודי, לפני החשיפה מרגשים את הנייר על ידי טבילה בתמיסת כסף חנקתי, חושפים את הנייר במצלמה כאשר ההדפסות ממנו נתקבללו באמצעות הדפסות מגע. הקלוטייפ נרשם כפטנט ב – 1841.
    
    
    

    The Pencil of Nature

    ב – 1844 פרסם הנר פוקס טלבוט את ספר הצילום הראשון בהיסטוריה שנקרא עיפרון הטבע.   שישה אלבומים שכללו 24 פלטות ( צילומים ) שצולמו בתהליך הקלוטייפ.. הספר כלל צילומי ארכיטקטורה, צילומי תקריב, טבע דומם וטקסט. בגלל מיגבלות של זמן חשיפה ארוך, הציג טלבוט רק צילום אחד של פורטרט. טלבוט רצה להראות שהצילום יכול לשמש ככלי ביטוי אמנותי.
    
    טלבוט כתב  " לוחות התצלומים בעבודה זו שואבים את השראתם מן האור בלבד, ללא סיוע מעפרונו של מאייר. אלו הם ציורי-שמש, ולא כפי ששיערו מספר אנשים, תחריטים במסווה ". את שאיפותיו האמנותיות של טלבוט ניתן לראות בין השאר בצילום THE OPEN DOOR.
    
    
    הנרי-פוקס-טלבוט-עיפרון-הטבע
    
    
    עיפרון הטבע – טקסטים של פוקס טלבוט
    
    עיפרון הטבע – צילומים ומאמרים
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • אנשי ההשראה שלנו

    טכניקה

    עבודות תלמידים

    צלמים