הבלוג של צילום בעם
צלם לא ידוע
מילום ולחן – נילי ממן
צלם לא ידוע, כך הוצגו לראשונה עבודותיו של סיידו קייטה (Seydou Keïta)במערב. בתערוכה של אמנות אפריקאית שהתקיימה בניו-יורק בשנת 1991, הוצגו שלוש עבודות שלו, תחת הכותרת הידועה ביותר בעולם, צלם-לא-ידוע. אנדרה מגין, אוצר צרפתי, נסע מייד למאלי בעקבות העבודות ומצא מהר מאוד את עקבותיו של קייטה.
סיידו קייטה נולד בבמקו, מאלי, ב-1921 ומת בפריז ב-2001. קייטה היה צלם פורטרטים. ראשית צילם את בני משפחתו, וחבריו, ואחר כך את תושבי העיר שלו במקו. הוא החל לצלם בגיל 14, כשקיבל במתנה מצלמת קודאק-בראוני. לא הרבה אחרי שפתח את הסטודיו שלו, הוא הפך למוקד עליה לרגל, למשפחות מהמעמד הגבוה והבינוני, שרצו צילום מוקפד ויפה שלהם.רוב הפורטרטים צולמו בחוץ על רקע וילון, או בד שנתלה מאחור. היו כמה אביזרים שהיו חביבים עליו מאוד, כמו שעונים, מכשירי רדיו, וכלי רכב, טוסטוסים ומכוניות, אותם החליף אחת לכמה שנים. הגברים היו לבושים לרוב בביגוד מערבי, ואילו הנשים היו לבושות בלבוש האפריקאי-מסורתי.
קייטה ידע לשמור על איזון בין רשמיות ובין אינטימיות רבה שיצר עם מצולמיו. הוא אמר שזה קל לצלם, אבל מה שעושה את ההבדל הוא היכולת שלו למצוא את התנוחה הנכונה, ובכך הוא לא טעה מעולם. היד מעט מסובבת, פנים רציניים, תנוחת הידיים. הוא יכול היה לגרום למישהו להראות ממש טוב.
הוא תיעד את החברה בבמקו בתקופת המעבר מעיר קוסמופוליטית, קולוניה צרפתית, לעיר בירה עצמאית.
ב-1962 הממשלה הסוציאליסטית החדשה שהוקמה מינתה אותו לצלם הרישמי שלה. בעקבות זאת הוא סגר את הסטודיו הפרטי שלו. הוא פרש ב-1972 והשאיר אחריו מעל 10,000 נגטיבים שפותחו בהדרגה בתחילת שנות ה-90.
קייטה השפיע מאוד על צילום פורטרטים- באור, בנושא, במיסגור הפריים- כל אלו ביססו את מעמדו כאחד מצלמי הפורטרטים הגדולים של המאה ה-20.
