Jump to Content Jump to footer

הבלוג של צילום בעם רוברט פרנק / Robert Frank


עטיפת הספר the americans


מילים: נילי ממן


אלו יצירות יידחו מהקונצנזוס כשיוצגו לראשונה בפני הקהל הרחב? האם זה תלוי בהגמוניה השלטת, ברוח התקופה, או באופן שבו בוחר האמן להציג ולהאיר את פניה של החברה? האם אנחנו יכולים להעריך את חד פעמיותה של היצירה, רק אחרי שעבר מספיק זמן, והיא פחות רלוונטית, אולי פחות מאיימת, פחות נוגעת לנו בקרביים? האם זה בגלל שחסרים לנו כלים לשפוט את היצירה בהווה שלה, ואנחנו חייבים את מרחק הזמן כדי להתבונן בה? או שהחדשנות של האמן החד פעמי, משיגה את הצופה הפשוט בכמה מהלכים קדימה? ומה לכל זה ולרוברט פרנק?


כשהתבוננתי בעבודות מתוך הספר the americans של רוברט פרנק, במהלך  קורס צילום למתחילים,  ולקראת כתיבת מילים אלו, היה לי ברור שאני מתבוננת במסטרפיסים אבסולוטיים, עבודות שהיוו מפנה דרך חשוב באמנות הצילום ובכלל, הן מבחינה טכנית והן מבחינה רעיונית, אלא שמקריאה על האמן ויצירתו בתקופה שבה יצר, מתברר שהקהל הרחב דחה את יצירתו. הספר יצא לראשונה בפריז בשנת 1958, הוא יצא דווקא שם כי בארה"ב התקשו לקבל את הספר. הצילומים שנבחרו בקפידה מתוך מאות סרטי הצילום, מספקים מבט ביקורתי מאוד על ארה"ב, על החברה ועל מה שמניע אותה.


שורשים משפחתיים ותחילת הדרך בצילום

רוברט פרנק נולד בשנת 1924 בשוויץ, למשפחה יהודית עשירה, אמו היתה אזרחית שוויצרית, אביו הרמן שהפך לחסר זהות מדינית, לאחר מלחמת העולם הראשונה, קיבל בהמשך אזרחות שוויצרית. למרות שלמשפחתו לא נשקפה סכנה בשוויץ, בעת מלחמת העולם השנייה, הגזענות הותירה בו את רישומה והגבירה את רגישותו לגילוייה גם בארה"ב בה צילם ועבד במשך שנים רבות. פרנק למד צילום בציריך, ובגיל 18 החל לעסוק בכך באופן מקצועי. הוא היגר לפריז, אך לא מצא בה עבודה ומשם, ב-1947, היגר לארה"ב, שם מצא עבודה כצלם דוגמנות בהארפרז באזר.


גזענות דת וחומרנות בארה"ב של שנות החמישים

ב-1955 הגיש רוברט פרנק בקשה למילגה היוקרתית של גוגנהיים, כדי לצאת למסע צילומים ברחבי ארה"ב, בכוונה לחקור ולתעד את רבדיה השונים של החברה האמריקאית. הוא זכה במילגה, קנה מכונית פורד ויצא למסע עם אישתו ושני ילדיו ברחבי היבשת. במסע הזה צולמו 28,000 תמונות, מתוכן קיבץ 83 תמונות בסך הכל לתוך הספר האמריקאים.


פרנק בוחן את כל הסוגיות שמעסיקות את ארה"ב בשנות החמישים, או שאולי אלו סוגיות שמטרידות אותו, הגזענות, הדת, החומרנות, הפטריוטיות. מהתבוננות בצילומים ניכר שפרנק רואה בחברה האמריקאית מורכבות רבה, הוא בז לגילויי הנאמנות של אזרחיה, וממש כמו ווקר אוונס בז לרדיפה אחר עושר חומרי, ואפילו בז קצת לגרגרנות שמתחילה להתפתח בה. הוא מצביע על המתח הבין גזעי, ומציג את המעמדות שקיימים בחברה בכל הרבדים, בין נשים וגברים, בין שחורים ולבנים.


צילום: רוברט פרנק, גברים שחורים בהלווייה , דרום קרוליינה


the americans, משרתת שחורה מחזיקה ילד לבן


רוברט פרנק וצילום הסנאפשוט

רוברט פרנק קיבע את מעמדו של הסנאפשוט. צילום ורגע שכאילו נלקחו בגניבה, לגמרי במקרה, לא יפה, לא מושלם, לעיתים ללא פוקוס, צילום חטף, תרתי משמע. נקודת המבט של רוברט פרנק מתגנבת ומציצה בדמויות, ומשמרת רגע שאינו יפה בהכרח או שלם במהותו. נוכחותו אינה ניכרת, ולעתים נבחר רגע שבו הדמות הראשית בצילום מתבוננת נכוחה, בצלם, מודעת לחלוטין לקיומו.


השימוש בטכניקת הסנאפשוט, טכניקה פשוטה, זולה ומיידית, תוך צילום חיי היום יום של האנשים הפשוטים, יוצרת התאמה בין המצלמה לבין מושאי הצילום. את התנועתיות הרבה בצילומיו אפשר לייחס להשפעות של הקולנוע, או אולי אפילו יותר לתחילת עידן הטלוויזיה. רוברט פרנק מבקש להעלות הצעה חדשה על סדר היום של האומה האמריקאית ובכך מייצר צילום חדש. נקודת מבט סובייקטיבית על מושאי הצילום תוך כדי אמירה ביקורתית.


בניגוד לרגע המזוכך, הטהור, הקלאסי ההרמוני, שמביא אנרי קרטייה-ברסון,או צלמים אחרים של התקופה, האסטתיקה של פרנק גסה, מלוכלכת, לא מוקפדת. פרנק עושה שימוש בתקלות שונות, כמו חשיפות יתר, חיתוכים גסים, ושאר תקלות שקורות בעת הצילום, ומשתמש בכל זה כדי לבחור רגע, שהופך לתמונה מושלמת, לשיטתו. רוברט פרנק מתמודד עם הבנאליות של הקיום האנושי, של הזמן החולף. הוא מצביע על עליבותו וזמניותו של האדם. הוא שואל שאלות קשות, ולא מספק תשובות.


מעניין גם להשוות בין רוברט פרנק לוויליאם קלייןשניהם התחילו לצלם בשנות החמישים בארה"ב, שניהם הגיעו לאמריקה מבחוץ, קליין מפריז ופרנק משוויץ, שניהם זרים עם מבט חיצוני, שניהם מחבלים טכנית בצילום, טעויות ותקלות, חשיפות וחוסר פוקוס, ושניהם כמובן מאוד ביקורתיים כלפי החברה האמריקאית. הפריים של קליין עמוס, של פרנק  פחות,  פרנק מתקמד יותר ביחיד וקליין במסה החברתית עם פריימים צפופים ועמוסים, פרנק הרבה יותר אוטוביוגרפי מקליין, ושניהם בשלב מסויים עברו מצילום הסטילס לקולנוע.


צילום: רוברט פרנק, the americans, דגל ארה"ב מכסה חלונות


רוברט פרנק, מעלית , מיאמי, 1955


צילום: רוברט פרנק, בחור משחק במכונת הימורים


רוברט פרנק, the americans, שני בחורים נוהגים במשאית


צילום: רוברט פרנק, the americans, אולפן טלוויזיה


צילום: רוברט פרנק, מתוך the americans, גבר ואישה ברחוב