אנדי וורהול
הקשר הראשון של אנדי וורהול וורהול עם מצלמה היה בגיל עשר. וורהול שגדל בפיטסבורג צילם את התמונות הראשונות שלו בחצר האחורית של הבית. בשנות השישים חזר וורהול לצלם. הוא היה דוקומנטריסט אובססיבי. וורהול לקח את מצלמת הפולארויד שלו לכל מקום ולכל התרחשות, הוא תיעד את חייו האישיים כמו גם את ההתנהלות היומיומית בסטודיו שלו, The Factory, זה היה יומן חזותי עבורו. "תמונה פירושה שאני יודע איפה הייתי בכל רגע. זו הסיבה שאני מצלם." הוא אמר.
רבים מצילומי הפולרויד שצילם היו פורטרטים של סלבס מאותה התקופה. וורהול צילם מאות צילומים בכל סשן, על רקע לבן ופלאש לפרצוף. הצילום הנבחר שימש רפרנס לאותו הפורטרט רק בשינוי אדרת – צבעונית, גדולה ופופית יותר. וורהול התלבט בנוגע לערך האמנותי של הפולרויידים, לצילומים שהם תחנת מעבר או חומר תיעודי ארכיוני יש ערך אמנותי מפוקפק, לפחות בתקופה ההיא. מי שסגר את הסיפור לטובת הצילום היה בית המשפט שפסק בתחילת שנות התשעים כי 66000 הפולרויידים של וורהול שווים 80 מליון דולר, בית המשפט המשיך ופסק שוורהול אנדי הוא מעל לכל ספק – fine art photographer.
John Lennon
Sylvestor Stallone
Princess Caroline of Monaco
Martha Graham. צילום אנדי וורהול
Keith Haring
Arnold Schwarzenegger.
Bruce Weber
Dolly Parton
Drag Queen