גברים בגן עדן




מילים ולחן – נילי ממן

בשנת 2011, בתחילתה של המהפכה המצרית בככר תחריר, יצאה נרמין חמאם לראות את הנעשה בכיכר. הצבא היה בדרכו לשם, והיא ציפתה לראות מפגן של כוח, של עוצמה. במקום זה, כשנפתחו הצוהרים הקטנים של הטנקים, הציצו אליה פנים צעירות של לוחמים, פנים תמימות, רוח עלומים. הכוח שהיא ציפתה לראות במתכונתו הסטריאוטיפית לא היה שם. זה גרם לה להבין שהכוח הוא סוג של כוריאוגרפיה שתלויה באביזרים ובמדים שנילווים אליה. מה שהופך את עיניהם הפעורות לרווחה של הצעירים לסמל הטעון של הצבא, הוא תוספת המדים, כלי הנשק, והתצוגה המאוחדת של עוצמה.

הצפייה באירועים האלו עוררה בה רצון ליצור פארודיה על סדרת כרזות פרופגנדה, שנוצרו בשנות ה-40 וה-50, כרזות שהדגישו את חשיבות הנישואים ואת כוחם של ההמונים.

באמצעות טכניקת העבודה הייחודית לה בחרה חמאם לשתול ברקע, של צילומי החיילים, פריחות, שקיעות, נופים רחוקים ומגדל אייפל אחד, התוצאה הסופית מנטרלת לחלוטין את עוצמתם וכוחם של החיילים שהוצבו בככר תחריר. היא בחרה להציג אותם באופן שידגיש את עובדת היותם צעירים, פגיעים, חושקים ונחשקים. גברים בגן-עדן.

המונח יופקה הוא מונח בודהיסטי שמשמעו לחוות את העולם דרך עדשה של שלווה. (המהפכה המצרית שמכונה גם מהפכת הנוער ומהפכת הלוטוס, מדגישה את כל האלמנטים שהצטרפו יחד בסדרה של חמאם).

נרמין חמאם. אמנית שחיה ופועלת בקהיר. למדה קולנוע בניו-יורק, לקחה חלק בהפקת סרטים, ביניהם מלקולם-X.

נרמין חמאם

נרמין חמאם

נרמין חמאם

נרמין חמאם

נרמין חמאם

נרמין חמאם

 לאתר של נרמין חמאם



הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • כתיבת תגובה

    אנשי ההשראה שלנו

    טכניקה

    עבודות תלמידים

    צלמים