הבלוג של צילום בעם סטפן שור – ים של כישרון והרבה חוצפה

הפעם נחזור אל ימי הנעורים של הצלם Stephen Shore, מחשובי הצלמים האמריקאים ומחלוצי השימוש בצילום צבע באמנות, ואל ההתחלה המסקרנת של קריירת הצילום המופלאה שלו. "כבר בשלב מוקדם מאוד, הרגשתי שהצילום הוא המדיום שלי", מספר שור במאמר ב-Time. "בגיל 6 התחלתי לעבוד בחדר חושך. הייתי חנון קטן והתעניינתי בכימיה. דוד שלי, שהיה מהנדס, קנה לי ליום הולדת 6 ערכת חדר חושך של קודאק, עם מגשים, מיכלי פיתוח, גלילים, וחבילה של כימיקלים עם הוראות. לקחתי את הנגטיבים המשפחתיים, פיתחתי אותם והדפסתי. אפילו לא צילמתי".  קצת לפני שהיה בן 9 קיבל מהוריו את מצלמת ה-35 מ"מ הראשונה שלו, והתחיל לצלם.

את הצילום הזה צילם שור כשהיה בן 12. צלם מצלם צלם מצלם קבוצת כדורגל. שור מסמן את הצילום הזה כאבן דרך משמעותית בקריירה שלו, מבחינת הטמפרמנט הוויזואלי, הקומפוזיציה, והאופן שבו השתמש בצללים בפריים, ובהם הצל שלו. המצולם (המצלם) הוא William Dexter, שהיה מנהל בפנימייה שבה למד שור הצעיר. דקסטר עסק בצילום. הוא צילם במצלמה 4X5 ובדירתו היה חדר חושך. כיוון שידע על העניין של שור בצילום, הוא איפשר לו להשתמש בחדר החושך. בגיל 14, כשהוא כבר צלם די מנוסה, קבע שור פגישה עם Edward Steichen, שהיה ממונה על מחלקת הצילום במוזיאון לאמנות מודרנית (Moma) בניו יורק. סטייכן התלהב מהכישרון ורכש לאוסף המוזיאון שלושה צילומים שלו שמתארים חוויות מחיי היומיום של שור בניו יורק. כשהיה בן 17 פגש שור את אנדי וורהול בהקרנה של סרט ושאל אותו אם יוכל לבוא לצלם בפקטורי – הסטודיו המפורסם של וורהול. כמה שבועות אחר כך כבר בילה את מרבית זמנו בפקטורי כשהוא מתעד את וורהול ואת שלל הדמויות שהסתובבו בסטודיו, ולמעשה מתפקד כצלם הבית של הפקטורי. "התחלתי להגיע לשם בכל יום, ובימים האלה תמה הקריירה שלי כתלמיד. הייתי יכול ללבוש חליפה ועניבה וללכת לבית הספר, או להיות בפקטורי", מספר סטיבן שור.