הבלוג של צילום בעם
ראיון עם הצלם מיכאל טופיול
מיכאל ואני מכירים כבר עשר שנים, חברים (גילוי נאות) היכרנו על בסיס לימודי צילום (הוא למד, אני לימדתי). מאז עברו הרבה מים ועוד כל מיני והבחור נהיה צלם. דרך מעוררת השראה וכבוד הוא עשה, לימודים, אסיסטנט, ועכשיו יש לו סטודיו. אופנה, פורטרטים וצילומי מוצר. כל החבילה, חוץ מזה, לא מזמן הוא גם פצח בקריירת הוראה והוא מלמד ביחד איתי (ש.ש) את קורס צילום סטודיו.
אני פוגש אותו בוקר אחרי שהיה עם נטלי בהופעה של מינימל קומפקט.
איך היה מיכאל?
היה מדהים, רמי פורטיס עדיין בן 16.
יאללה בוא נתחיל, בוא תספר קצת על עצמך.
קוראים לי מיכאל טופיול, צלם אופנה ופורטרטים, יש לי סטודיו בפלורנטין, עובד בשביל מגזינים, מעצבות אופנה, בוקים לשחקנים וכו וכו.
איך הגעת דווקא לצילום?
כבר מגיל צעיר הייתה לי תשוקה לצילום, בתור ילד הייתי לוקח את המצלמה של אבא שלי והייתי מצלם, אבל בלי סרט. אחרי הצבא קיבלתי מצלמה מתנה ועשיתי קורס צילום, הייתי מבלה שעות במעבדה (שחור לבן), הגניב אותי הקסם של הפיתוח וההדפסה, איך פתאום מתגלה הדימוי מבעד לכימיקלים. האמת שכבר בקורס נמשכתי לסטודיו , אבל יותר לצילומי סטיל לייף. אני זוכר איזה צילום של פלפל שעשיתי עם תאורה ביתית, עבדתי עליו שעות בקולנטת צבע, דרך הקורס הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות ונרשמתי ללימודים במכללת הדסה, סיימתי את הלימודים והתחלתי לעבוד בתור אסיסטנט, ועכשיו הסטודיו.
למה דווקא צילום אופנה ופורטרטים?
על צילום אופנה נדלקתי כבר בלימודים, למרות שלא היה דגש מיוחד בכיוון, אני לא זוכר ממש איך זה קרה, אבל אני כן זוכר שהתחלתי לקנות יותר ויותר מגזינים של אופנה, מחו"ל, הייתי די אובססיבי בעניין, פעם בשבוע לפחות מבקר בחנות של מגזינים ונשאב לתוך העולם של האופנה. זה מוזר, כי לא הייתי איזה צרכן אופנה אבל כן אני חושב שהמשיכה שלי ליופי ואסתטיקה, וזה לא חייב להיות יופי מושלם, ממש לא, הביאו אותי לצילום אופנה ופורטרטים.
יש צילום שאתה זוכר במיוחד?
ברור, כתבת שער בזמנים מודרניים עם דניאלה וירצר, זאת הייתה הכתבה הרצינית הראשונה שלי, השער הראשון שלי, קיבלתי תגובות נהדרות על הצילום הזה, הרגשתי שאני נכנס לליגה של הגדולים.
איפה הקיק שלך היום בצילום אופנה ופורטרטים?
אני אוהב את השילוב בין השניים, לא משנה איזה צילום זה, אני תמיד מנסה להוציא משהו טיפה אחר מהמצולמים שלי, לא יודע איך לקרוא לזה, אולי משהו טיפה מוזר, אני מחפש את השונה בשפת הגוף, במבט, במה שהמצולם משדר, בעיני זה קודם כל העניין האנושי בצילום, אחר כך באים האור והבגד.
מה סגנון העבודה שלך?
אני אוהב לעבוד פשוט, עבודה פשוטה עם אור מחמיאה הרבה יותר למצולם, הרבה יותר מהירה ומשאירה אותי ממוקד לקלוט את מי שנמצא מולי. אני חושב שאינטואיציה זה העניין אצלי, הרבה פעמים אני לא מתכנן צילום או אור אלא עובד מהבטן.
מאיפה אתה לוקח רעיונות ? מהם מקורות ההשראה שלך?
אני אוהב מאוד קולנוע, לומד המון מתאורות שמשתמשים בסרטים, מסתכל על זוויות צילום, אני מביא לצילום שלי ניואנסים של שפת גוף מעניינת שאני מזהה בסרט שאני רואה . אבל בלי קשר הסביבה מפרה אותי, אני גר בשכונה (פלורנטין) מאוד אינטנסיבית שקורים בה המון דברים ויש בה מיליון סוגים של אנשים, צריך רק להתבונן מסביב, הכול נמצא מתחת לאף.כמובן גם מוזיקה זה מקור השראה מרכזי, זורקת אותי לעולם של פנטזיה, של דמיון, מוזיקה זה קטליזטור למוח, היא מפעילה את הגלגלים, מייצרת לי עולם פנימי.
צלמים שהם מקורות השראה
סבסטיאן קים, הדי סלימן, MERT AND MARKUS, הם שונים אחד מהשני ואצל כל אחד מהם אני אוהב משהו אחר, לסבסטיאן קים יש סטייל של שנות ה-80 שאני מאוד אוהב, אצל הדי סלימנס אני אוהב את העבודה הסנפשוטית שלו עם המצולמים.
היית רוצה לעבוד בחו"ל?
ישראל זה ההום בייס שלי אבל הייתי רוצה לצאת להפקות בחו"ל, אם אני חושב על זה טיפה יותר , לא היה אכפת לי לחיות ולעבוד בלונדון, אני מאוד מתחבר לווייב של העיר הזאת.
פנטזיה שלא קשורה לצילום?
להתגבר על הפחד שלי מהים, אבל זה לא מסתדר, אולי פעם אני אצליח להתגבר על הפחד ולרכב על איזה גל.
