הבלוג של צילום בעם

ליה דנבוק
דיוקנאות רחוב

כשליה דנבוק (Leah Denbok) הקנדית היתה בת 12, היא הצליחה לחסוך מספיק כסף כדי לקנות מצלמת DSLR משומשת והתחילה לצלם. בשנת 2015, כשהיא בת 15, החליטה להתמקד בצילומי דיוקן. תצלומי ההומלסים בלונדון של הצלם האנגלי Lee Jeffries, השפיעו על דנבוק, ועם תמיכה ועידוד מאבא טים, היא התחילה לצלם בהשראתם סדרה של ההומלסים/יות בטורונטו. דנבוק מספרת שהמשיכה שלה לצלם את האנשים שחיים ברחוב, מגיעה גם מהסיפור האישי של אמה. שרה, האם, נמצאה משוטטת ברחובות כלכתא שבהודו כשהיתה בת 3, ובגיל 5 אומצה על ידי משפחה מקנדה.

מאז הפעם הראשונה שבה ניגשה עם אביה לאחד מדרי הרחוב וביקשה, בחשש גדול, לצלם אותו, עברו כבר שש שנים, שבהן לקחה על עצמה את המשימה, לנסות לשנות דרך הצילום את דעת הקהל על מי שנאלץ/ת לחיות ברחוב. היא הספיקה לנסוע (עם אבא) ברחבי העולם ולצלם מאות דיוקנאות. הם תמיד מבקשים רשות לצלם, ומשלמים לכל מצולם/ת 10 דולרים. כל הדיוקנאות מצולמים בשחור לבן, על רקע, שחור בדרך כלל, ומאוד מקרוב. דנבוק אומרת שחשוב לה לעשות הכל כדי לא להסיח את הדעת של הצופה מהעיניים, מהבעות הפנים ומהידיים של המצולמים/ות: "הם אלה שמספרים את הסיפור".

ב-2017, והיא בת 17, יצא הספר הראשון שלה "Nowhere to Call Home" ובו תצלומים וראיונות עם המצולמים/ות. מאז יצאו עוד שלושה כרכים במה שהפך לסדרת ספרים. היום ליה דנבוק כבר בת 21. היא צלמת מקצועית שעוסקת בצילום אופנה והיא ממשיכה בפרויקט "Humanizing the Homeless", לצד עבודתה המסחרית. מאז תחילתו של הפרויקט, כל ההכנסות ממנו מועברות למקלטים לדרי/ות רחוב.

לעמוד האינסטגרם של הפרויקט

לאתר של ליה דנבוק