הבלוג של צילום בעם
חי צומח וטבע דומם
מילים ולחן: נילי ממן
אוליביה פארקר ( olivia parker ) סיימה את לימודיה בחוג לתולדות האמנות בשנת 1963. לאחר תקופה של כשבע שנים בהן ציירה, החלה לצלם, את רוב מלאכת הצילום למדה בעצמה. זירת העבודה שלה היא הסטודיו. הציור, לדבריה, גרם לה להתכנס אל תוך עצמה, בניגוד לצילום, שגרם לה להיפתח מחדש לעולם, וללמוד להתבונן במציאות מנקודת מבט שונה. פארקר טוענת שלמרות שהצילום נתפס כתהליך אוטומטי וטכני, הוא בעצם מאלץ את הצופה להתבונן, מחדש ולעומק, בעולם שנמצא מולו.
ממנטו מורי
שני המאפיינים העיקריים בעבודותיה של פארקר הם טבע דומם וקולאז'. היא מושפעת מציורי ה – vanitas ( ציורי טבע דומם הולנדים ופלמים ) של המאה ה – 17, ומרבה לבחון בעבודותיה את המושג memento mori ( יצירות אמנות שמטרתן להזכיר לבני האדם שסופם למות ) על ידי שימוש בפרחים, בחפצים המסמלים את מימד הזמן (בעיקר שרטוטים עתיקים ותרשימים) וגולגלות.
טרנספורמציה דרך אור
אחד הדברים שמפתיעים את פארקר בתהליך היצירה הוא האור. תהליך ההתבוננות באובייקט ההולך ומשתנה אל מול עיניה, הטרנספורמציה המתחוללת בו, כשהאור מתחלף דרכו ועל פניו, אינם מפסיקים להפתיע אותה. היא מרבה לעבוד עם אור טבעי ורך.
יחד עם עיסוקה בממנטו מורי ו-ואניטאס, יש בעבודותיה הומור רב שבא לידי ביטוי בין השאר במשחק הדו-משמעי של המילים ושל הדימויים כמו בעבודה not so still life, או בעבודה Artichoke.
