הבלוג של צילום בעם תמונות מהבית של לארי סולטן

נילי ממן

אני רוצה שהורי יחיו לנצח, כך מסכם לארי סולטן קטע מתוך הפרק הראשון בספרו תמונות מהבית. לארי סולטן נולד בניו-יורק ב-1946 ובילדותו עבר לקליפורניה, בעקבות העבודה של אביו. הוא חי שם את רוב חייו, צילם ולימד במוסדות שונים במשך כ-3 עשורים.

הסדרה pictures from home – תמונות מהבית, היא סדרה שצילם במשך כעשור ובה תיעד את הוריו.הפרויקט מקבץ תצלומי משפחה, ממנטו מורי וטקסטים. סולטן מעלה נושאים רבים וחשובים לדיון, הזדקנות, שונות, עושר, יחסים וערכי משפחה,. בפרויקט נחשפים חיים אינטימיים, נחשפים סודות שכל משפחה מבקשת להסתיר.

סולטן יודע מצד אחד להשתמש במצלמה כמכשיר החשוב ביותר שנועד לתעד את חיי המשפחה ומאידך הוא חותר תחת אותה הנחה שצילומים משפחתיים הם התיעוד המדויק של חיי משפחה. הצילומים של סולטן בוחנים את המונח משפחה, מה מוצג בצילומים, על קירות הבית, ומה שלא מתועד, הכל מתוך שאיפה לייצר אגדה על בית מאושר.

כשילד מצלם את הוריו, מתהפכים יחסי הכוחות בין ההורה לילד, תחושת הזהות מסתבכת, הן לפני והן מאחורי המצלמה. רוב הצופים יראו בתמונות משהו מכביד, או משהו מבזה, לעיתים מבט של חמלה, אבל כמעט תמיד יהיה שם משהו מטריד. נקודת המבט של ילד על החיים שלו, שלא בהכרח היו נעימים, על חלום שלא הוא חלם, אבל מתוך כך מתגלה רצונו האמיתי, הקמאי, לעצור את הזמן, שהוריו יחיו לנצח. סולטן בוחר שלא להציג את השמחה שבהזדקנות, אלא את הבדידות שמגיעה עימה.

הוא מוצא את הפירצה שבין עובדה ובין בדיה, בדימוי ובסיפור, על ידי נטישה של אלבומים משפחתיים, בתקווה למצוא את האמת על המשפחה שלו. למרות העדרותו מהתמונות נוכחותו מודגשת באמצעות הטקסט שמלווה את הפרויקט ובהיותו בעמדת הצלם. בכך מקבל הצופה את היצירה כעדות לאהבה. זו סדרה אישית ויחד עם זאת מאוד שנויה במחלוקת. למרות הרגש הרב שקיים ביצירה, היא חותרת לפרק מחדש את משמעות הצילום המשפחתי.