מתחיל כצלם רחוב ופוגש את גארי ווינוגרנד
מאיירוביץ, אז בן 24, התחיל בצילום רחוב. מפוצץ בתשוקה לצילום ולחיים. הוא היה חייב החוצה, לניו יורק. יוצא מוקדם בבוקר, מסתובב כל היום בעיר, וסוגר את היום בטיימס סקוור. התאורה החזקה שהייתה שם בלילה אפשרה לו לצלם, לילה אחרי לילה.
לא הרבה אחרי, הוא התחבר לגארי ווינוגרנד, בחור עצבני, אבל צלם מוכשר בפני עצמו. ווינוגראנד עוד יותר קיצוני ממייארוביץ, חיית רחוב אמיתית, ושניהם שוטטו ברחוב ללא הפסקה, במשך כל שעות היום, מתצפתים ולומדים את התנהגות בני האדם ברחוב. מאיירוביץ מתאר אותם כדייגים ששוחים בזרם של השדרה החמישית. המבנה של ניו יורק , רחובות ארוכים ארוכים, עם אנרגיה שאינה נגמרת לעולם, מספקים חוויה אין סופית ומשתנה לאורך שעות היום. חלק אחד של הרחוב לא דומה לשני, התאורה משתנה. הוא מספר שלמד על החיים ועל אנשים דרך הרחוב. אנשים עושים את אותם הדברים ומגיבים בצורה דומה פעם אחר פעם, כך שלמעשה ניתן לחזות את התנהגות האנשים ולדעת מה יהיה המהלך הבא שלהם. חוש שישי? לא ממש , צילום רחוב והיכולת לחזות מהלכים של אנשים, דורש תרגול. לפי מאיירוביץ, צילום רחוב הוא ספורט ממש כמו אתלטיקה.
מצלם באסון התאומים
מאיירוביץ היה הצלם היחיד שהורשה להיכנס ל – ground zero מיד אחרי האסון. מספר ימים אחרי, הוא החל לתעד את תהליך ההתאוששות ב – ground zero ובשכונות סמוכות. הארכיון של ה – world trade center כולל 8000 צילומים והוא הוקם במימון מוזיאון העיר ניו יורק. תערוכה, המורכבת מהצילומים שבארכיון, הוצגה בין 2002 ל – 2005, 35 פעמים, בכל רחבי העולם ( יותר ממאתיים ערים וגם אצלנו ) , ויותר מ – 4,000,000 אנשים ראו את התערוכה שהופקה על ידי מחלקת המדינה של ארה"ב. גם מאיירוביץ השתתף בתערוכה. בשנת 2002 ייצג מאיירוביץ את ארה"ב בביינאלה לארכיטקטורה בוונציה.
עובד בשירות עיריית ניו יורק – מתעד את השטחים הירוקים
על שמו של מאיירוביץ רשום פרוייקט שאפתני נוסף. בהזמנת מחלקת גנים ונוף של עיריית ניו יורק תיעד מאיירוביץ השטחים הירוקים שבעיר ניו יורק, 29,000 דונם. המטרה – ארכיון, מאיירוביץ מתמחה בזה. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה בשנת 1930, כחלק מה – wpa program ( working projects administration – תוכנית כלכלית של פרנקלין רוזוולט שמטרתה להעסיק מובטלים לא מיומנים במשבר הכלכלי בארה"ב). הצילומים התפרסמו בשנת 2009 במגזין הצילום aperture, תחת השם – Preservation of Wilderness in New York City Parks, וכמובן בתערוכה שנושאת את אותו השם.
עושה סרט עם בנו ואביו
ב – 1998 הוא מביים את סרטו pop. הסרט צולם במהלך road trip שנמשך שלושה שבועות, של מאיירוביץ ביחד עם בנו ואביו בן ה- 87, שהיה גיבור הסרט, האב סובל מבעיות זיכרון. זהו יומן מסע שמדבר על הזדקנות ועל חשיבות ומשמעות מושג הזיכרון.
הפוסטים הבאים:
שני הצילומים של עינת כחלון 
