אדם אקברג – מצדו השני של השעמום


Adam Ekberg


אדם אקברג ( Adam Ekberg) הוא אמן וצלם שחי ופועל בניו ג'רסי. בעשור וחצי האחרונים אקברג הוגה, מפיק, מביים ומתעד אירועים-קטנים, שהשחקנים המרכזיים בהם הם חפצים יומיומיים. אקברג משנה את ייעודם, מאניש אותם, ומצלם אותם בחללים ריקים או בנוף הפתוח. כל תצלום מתחיל בסקיצה של רעיון וממשיך בתכנון מדוקדק של האירוע ושל הצילום. אקברג לא עושה שימוש בתוכנות עריכה. חשוב לו שהאירוע המצולם – זוג סקטים שועטים בשדה, קרן אור מזגזגת בין קירות, דלעת מקפצת על טרמפולינה, זיקוק דולק באגם קפוא וכו' – אכן יתרחש במציאות, ולו רק לרגע הצילום בלבד.


 Roller Skates and Aerosol Containers


לפני כשנה הוצגו עבודותיו ב-Aurora Photo Center בתערוכה בשם “The Other Side of Boredom". מבחינתו של אקברג, השעמום הוא המקום שבו מתחילות העבודות שלו, מקום שבו הנפש חופשייה לברוא הגיון משלה, ושבו החפצים הבנליים יכולים להשתחרר מהשגרה המדכדכת.

Adam Ekberg. A Laser Beam in a Cabin



Adam Ekberg. Arrangement #1



Shaving Cream in Roller Skate Generating a Line



Adam Ekberg. Lawn Chair, Roller Skates, Fire Extinguisher



Lawn Chair Catapult



Adam Ekberg. Transferring a Gallon of Milk From One Container to Another



Adam Ekberg. Extinguishing a Small Fire


לאתר של אדם אקברג 

הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • Anthony Schmidt – מכוניות קטנות-גדולות

    
    
    
    
    אנתוני שמידט הוא אספן מכוניות וצלם בן 12. מגיל צעיר נמשך אנתוני לכל מה שקשור במכוניות. הוא התחיל לאסוף דגמי מכוניות, וחיפש במיוחד את הדגמים המפורטים והמציאותיים ביותר. כשהיה בן 6 לקח את האייפון של אמא וצילם את אחת מהמכוניות. הוא הראה לה את התצלום ואמר, "תראי, אמא, היא נראית אמיתית".
    
    
    מאז הוא לא מפסיק לצלם. לשמידט, שנמצא על הרצף האוטיסטי, יש חושים חדים לאור ויכולת לספר סיפור וליצור אווירה. לפעמים הוא מצלם מכונית-סטאר אחת ולפעמים מביים סיטואציות עם כמה מכוניות בדרייב-אין,  במגרש מכוניות נטוש או על גדות אגם. צילומיו הפכו להיט ברשתות החברתיות, ובאוגוסט 2020 יצא לאור ספרו "Small cars, big inspiration".
    
    
    שמידט מצלם בדרך כלל צילום אחד ביום. הוא מעדיף מכוניות משנות החמישים ודגמים בקנה מידה 1:24 או 1:18, ויש לו כבר יותר מ-1,100 מכוניות בכל הדגמים והגדלים, כולן רשומות בטבלת אקסל שהוא מנהל.
    
    
    
    
    
    
    
    
    
    
    
    
    
    
    
    
    
    לאתר של אנתוני שמידט 

    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • מעלעלת – ראיון עם שירז גרינבאום

    
    

    יאיר מיוחס ושירז גרינבאום. מימין: מעלעלת ב'רשמים ראשונים' של גלעד בר שלו. צילומים: מאיה אבועליטן

    האתר "מעלעלת" היה אחד הבילויים המנחמים האהובים עלינו בשנה האחרונה. מעלעלת הוא אתר שהוא ספריה או ארכיון בהתהוות של ספרי אמן/ית מקומיים. מכל אחד מהספרים מצולמת כמות כפולות נדיבה, וכל ספר מלווה בריאיון עם היוצר/ת של הספר. אז שוחחנו עם שירז גרינבאום, חצי מהצמד שהוא מעלעלת, כדי לשמוע עוד על האתר המענג הזה, שממש בימים אלו חוגג יומולדת שנה.
    
    מי אתם, האנשים שמאחורי מעלעלת?
    
    
    אתחיל מהשותף שלי, יאיר מיוחס, שהוא צלם סטודיו מהטובים שאני מכירה. אולי הוא לא יאהב שאני אומרת את זה ככה בפומבי, הוא צלם סטודיו אדיר. הוא מצלם פרוייקטים שקשורים לפרפורמנס ולתיאטרון וגם צילומי סטודיו, עושה ויז'ואל פאקג'ינג לאירועים ופסטיבל, גם בתחום האמנות וגם מסחריים. יש לו סטודיו שנקרא Zooz. הוא בעצמו עושה פרפורמנס וגם עובד על ספר אמן.
    
    
    אני צלמת ועורכת צילום. ב-2012 הצטרפתי ל׳אקטיבסטילס׳, קולקטיב של צלמות וצלמים ישראלי-פלסטיני ובינלאומי. מעל חמש שנים הייתי ה״דסק״ של הקולקטיב, ערכתי את העבודה שלנו באתר, ברשתות החברתיות ובתקשורת. ב-2013 הזמנתי את ד"ר ורד מימון, לערוך איתי ספר על עבודת הקולקטיב, ולשמחתי היא הסכימה [ראו: Activestills: Photography as Protest in Palestine/Israel]. עבדנו עם המעצבות המדהימות, דנה גז ונעמי גייגר מסטודיו ג2. מה שקרה בדרך שארכה כארבע שנים, הוא שהבנתי שאני אוהבת מאד לערוך, ומאד אוהבת ספרים.
    
    
    

    תמונות מארץ ישראל | ג׳ואל קנטור

    ואיך נולדה מעלעלת
    
    יאיר ואני חברים מאד טובים. בסגר הראשון של הקורונה עשינו הליכות בשכונה שבה אנחנו גרים. באחת ההליכות דיברנו על ספרי אמן ויאיר אמר, "את יודעת, את צריכה בלוג על ספרי אמן". אמרתי לו שהוא גאון, ושזה אתגר מדהים. מיד היה ברור שאנחנו עושים את זה ביחד, הוא מצלם ואני מראיינת. החלטנו שמראש נבקש מכל אמן.ית להמליץ בסוף ראיון על ספר מקומי שהשפיע על העשייה שלו, וכך המגזין יתקדם. שלא רק אנחנו נאצור את התוכן, אלא שכל מי שמשתתף בפרויקט יקח חלק באוצרות. שהמגזין יהיה בית לקהילה, ויחשוף השפעות הדדיות.
    
    
    

    מול השמש | איילת השחר כהן

    ובאפריל כבר עלה האתר.
    
    כן. זה לקח חודש וחצי. הכל אז היה סגור, כולל הספריות. אז מה שיכולנו לעשות היה לדבר עם חברות וחברים, שאנחנו יודעות שעשו ספרי אמן.ית. התחלנו לראיין ולצלם בסטודיו. זה היה ממש מדיטטיבי, כי הכל היה שקט מסביב, ויכולנו לחשוב פתוח, לדמיין ולחלום. ניסינו לחשוב הכי פשוט, החלטנו שכשיש שמונה ראיונות, נעלה, ותוך שבועיים היה לנו את כל החומר להתחיל.
    
    
    

    Doing Right By You | יעל מאירי

    Toda Vida | גליה גור זאב

    והשם "מעלעלת"?
    
    חיפשנו שם שקשור לפעולת הדפדוף-עלעול, באנגלית המילה היא Leafing. חשבנו ש-URL יפה לפרויקט יהיה Leafing.co.il. משם הגענו לתרגום בעברית – עלעול-מעלעל-מעלעלת-עלעלת – ואמרנו "הא, עלעלת, זה יפה". עשינו גוגל וראינו ש׳עלעלת׳ זו מחלה של עצים. זה הכי פיוטי בעולם, שספרים הם בעצם מחלה של עצים. זה לקח אותנו למחשבות עתידיות על ספרים אקולוגיים, וספרי אמן דיגיטליים, שזה אתגר גדול. הכל הסתדר מאד עם העובדה, שהעולם עבר לחיות במרחב הוירטואלי בתקופת הקורונה. ולמרות שספרים הם באמת סוג של וירוס מדבק, לא רצינו שהשם של האתר יהיה שם של מחלה. הבנו שעדיף שם של פעולה, וכך נבחרה ׳מעלעלת׳. שאלתי את יאיר אם זה סבבה שנזרום על גוף יחיד אישה, והוא אמר ״ברור״.
    
    
    

    המעבר בתעלות הדמע תקין | נועה צדקה

    ספרי קצת על היד שמעלעלת בצילומים.
    
    כאמור רצינו להנכיח את הפעולה. כשנכנסנו לסטודיו היה ברור שהפעולה של העלעול משתנה בכל אחד מהספרים. וגם שהגודל של היד מול הספר הוא אלמנט משמעותי בחוויה וגם מפתח בשבילנו בתרגום של חומריות הספר לדיגיטל. חוץ מזה שתמיד רציתי להיות דוגמנית ידיים. הבנו שהאתגר שלנו יהיה איך להפוך את הפעולה בכל ספר לספציפית. בגלל זה אנחנו מצלמים בעצמנו כל ספר לאתר, והאופן שבו יאיר יודע להאיר, הופך את כל הדבר הזה לתענוג של ממש.
    
    
    

    The Times | בצלאל בן-חיים

    חצי מגה זכרונות | נועה בן-נון מלמד

    היו לכם השראות בזמן שעבדתם על האתר?
    
    את בטוח מכירה את האתר Printed Matter, אתר שהוא ארכיון, מגזין וגם חנות לספרי אמן, קטלוגים, נובלות, קומיקס, הכול בעצם, בניו יורק. הם השראה גדולה, והלוואי שנהיה משהו קרוב לאתר (והפרויקט) הזה ביום מן הימים.
    המגזין המקומי Uncoated המעולה, היה השראה ברמת התכנים וחשיבה חדשה על הקשר בין עיצוב ואמנות. האתר של המוציא לאור איאן סטרנטל [Sternthal Books], עם הוידאוים המעולים שהוא עושה; אתרים של הוצאות לאור עצמאיות כמו דפוס בית וברחש, ואתרים של מעצבים ומעצבות שעושים ספרים. וכמובן יריד הספרים של ארטפורט מיסודה של ורדית גרוס, שאנחנו מבקרות קבועות בו.
    
    
    

    OLYMPUS | אנה ים

    השמש של אתמול | אורי גרשוני

    ומה עם ספרים של אמנים שכבר לא חיים?
    
    זו מוטיבציה עמוקה שלנו בפרויקט. חלק מהמחשבה שלנו היא באמת להנגיש ספרים של אמנים שכבר לא חיים, דרך ראיונות עם העורכים, המעצבים, או קרובי המשפחה, וכמובן להזמין כותבים ואקדמאים לכתוב. ההיסטוריזציה ותיאורטזיציה של התחום הזה כמעט לא קיימת, ואני רוצה לפעול כדי שזה ישתנה בשנים הקרובות. באופן טבעי, ׳מעלעלת׳ הופכת לאט להיות סוג של ארכיון של ספרי אמן.ית מקומיים בהווה ובעבר.
    
    
    עוד תוכניות לעתיד?
    
    
    לשמחתי מצטרפות אלינו מעלעלות חדשות בימים אלו, ויש שרטוטים של מדורים חדשים במגזין. מרגשת אותנו המחשבה לבנות בית דיגיטלי לספרי אמן מקומיים, יחד עם ההבנה שהוא צריך להיות גם באנגלית, כדי שהעשייה הזאת תהיה נגישה בחו״ל. ביריד הוירטואלי של Printed Matter השנה, לא היה ספרי ישראלי אחד שהשתתף. אנחנו מקווים שזה ישתנה בשנה הבאה.
    מה שמשמח ומעודד הוא שגילינו שזמן הצפייה באתר ארוך באופן מפתיע, מה שאומר, שספרי אמן.ית מעניינים קהילה גדלה והולכת. יש הרבה פרגון ושיתופי פעולה על הפרק. לבנות ספריה טובה לוקח הרבה זמן, ולא משנה מתי תשלפי ספר טוב ממנה, משהו יקרה בך. אפשר להגיד שבאיזשהו מובן הספרים מכתיבים לנו את הקצב ומגלים לנו את הדרך.
    
    
    

    מאחרי המרחק – מרחק | נועה יפה

    ארוחה משפחתית | נורית ירדן

    הויטרינה של גנרל אלנבי | פרנס לבה נדב

    מה הספר האחרון שעלעלת בו?
    
    ׳אלבום ישראלי׳ של שוקה גלוטמן. הראיון איתו היה ממש מסע ביותר מ-40 שנות היצירה שלו. שוקה הוא אמן וצלם נפלא, יוצר בלתי נדלה ומרגש כל כך. עשינו מעין פוסט רטרוספקטיבה ל׳אלבום ישראלי׳. חשוב לי שהדורות הצעירים (והבאים) יכירו את הספר הזה.
    
    
    

    אלבום ישראלי | יהושע [שוקה] גלוטמן

    לראיון של שירז עם שוקה גלוטמן

    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • Damon Winter – פוטוג'ורנליזם מהנייד

    
    

    ב-22 בנובמבר 2010 התפרסם בעמוד השער של הניו יורק טיימס מאמר מצולם מאפגניסטן של צלם המערכת והסטורי-טלר דיימון וינטר (Damon Winter). התצלומים היו תיעוד של רגעים קטנים בשגרת היומיום של חיילים קרביים – חייל מנער אבק מהמכנסיים, שורה של גרביים בייבוש על סלע, שני חיילים מקשיבים למוזיקה, הכלב מהכפר והתרנגולות ברקע. עד כאן הכול טוב. הסיפור העיתונאי הזה "A GRUNT'S LIFE", גם זכה במקום השלישי ב- Pictures of the Year International באותה שנה. אבל את הפרסום של הסיפור העיתונאי הזה ליוותה סערה של דעות ורגשות. הצלם צ'יפ לית'רלנד אף השווה בבלוג שלו את בחירת הסדרה למקום השלישי להתעללות בגופת הפוטוג'ורנליזם. החצים הפיוריסטיים של המבקרים הופנו אל הכלי שבו בחר וינטר לצלם את הסיפור – טלפון חכם עם אפליקציית היפסטמטיק (הימים ימי טרום-אינסטגרם והיפסטמטיק, ששמה מרפרר למצלמת אינסטמטיק של קודאק, היתה האפשרות היחידה לצלם בנייד בפורמט ריבועי). וינטר נמנע בהתחלה ממעורבות בדיון הציבורי, אך בתחילת 2011 הגיב באריכות ב-Lens, בלוג הצילום של ניו יורק טיימס, בפוסט שכותרתו "Through My Eye, Not Hipstamatic’s".

    "בלבם של כל התצלומים האלה יש רגע או פרט או הבעה שמספרים את הסיפור של חיי היומיום של החיילים האלה, במהלך משימה קרבית. דבר לא ישנה את זה. לא הוספתי או החסרתי תוכן ולא טשטשתי או שיניתי אותו. התצלומים האלה הם צילומים ישירים… "נאיבי לחשוב שהאסתטיקה לא משחקת תפקיד חשוב באופן שבו פוטו-ג'ורנליסט מספר סיפור… אנחנו מתבוננים, אנחנו בוחרים רגעים, אנחנו ממסגרים פיסות קטנות מהעולם בעינית שלנו, ואנחנו אפילו מחליטים כמה אור ייפול על הנושאים שלנו, וכן – אנחנו בוחרים גם באיזה ציוד להשתמש…

    "תמיד אהבתי לצלם בפורמט מרובע, והאפליקציה מאפשרת לצלם, ויותר חשוב – לייצר קומפוזיציה – בפורמט כזה. לא הייתי יכול לצלם את התמונות האלה ב-SLR שלי, וזאת אולי הנקודה הכי חשובה במצלמת הטלפון בסיפור הזה… "השימוש בטלפון קירב אותי לפרטים קטנים שהייתי מפספס באופן אחר. את הגברים שנחים ביחד על מיטה חלודה, לא הייתי יכול לצלם במצלמה הרגילה שלי. הם היו מתפזרים ברגע שהייתי מניף את את ה5D שלי עם עדשה 24-70 מחוברת אליה. אבל עם הטלפון הם הרגישו מאוד בנוח. הם תמיד צחקו עליי כשצילמתי בטלפון כשעל כתפיי תלויות מצלמות מקצועיות".



    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • אנשי ההשראה שלנו

    טכניקה

    עבודות תלמידים

    צלמים