אליסה מחברת זמן, מרחב והוויה. חלונות הזכוכית שמפרידים בינה לבין מושאי הצילום שלה מאפשרים הצצה למה שקורה בפנים ומשקפים את המתרחש בחוץ העולמות הפנימיים והמהורהרים של יושבי בתי הקפה מתמזגים עם הכאן והעכשיו של הרחוב שבחוץ.
הקולאז' של כרמל אורן מורכב מצילומים של נשים ירושלמיות, בנות שלושת הדתות, המכסות את ראשן. זהו פסיפס צבעוני, מרהיב ומעורר שאלות. האם כיסוי הראש סימן לצניעות וסגפנות? האם הוא תוצאה של דיכוי מיגדרי? אולי זו אמירה אפנתית וסמל סטטוס? זו כנראה עניין של השקפה, של נקודת מבט.
ירון סגל – עולם בלי מילים. רק הבעות פנים, מבטים, מחוות, הושטת יד, הרבה תהיות, ניסיונות להבין. מה הוא רוצה, מה הוא אומר, מה הוא מרגיש. לפעמים זה קורה מיד, לעתים רק אחרי אינספור תסכולים. ילד מיוחד, קשיים אינסוף, ואהבה גדולה עוד יותר. ליר.
בשנת 2018 נצרכו בישראל יותר מ 250 מיליון כוסות חד"פ, בארה"ב משתמשים בכל שנה ב 120 מיליארד. עשרים שנה לוקח לכוס פלסטיק להתפרק. הכוסות החד פעמיות נשכחות בכל מקום, נטמעות בסביבה, הופכות לחלק לגיטימי מהנוף. נחמה לזוביק מפנה את המבט שלה ושלנו לזיהום סביבתי, שקט ונסתר מהעין, אבל משחית ומעורר דאגה.
עמוס גרונדוג – מראה מקום, מסע בזמן. הצילומים והטקסטים שלצידם, מערבבים זיכרונות ילדות ומציאות יומיומית, שכבות של זמן, של געגוע. המרכז המסחרי של קריית היובל.
