השפה הצילומית ינואר 2015
רמי וטליה משחקים בדימוי הצילומי ובשפה, תומר מחפש דרך בצילום עצמי. תמי וסיגלית מגלות את היופי שבצורה ובחומר – סיגלית בשכל, תמי ברגש. מלי מתבוננת מבפנים החוצה. ברוך מתפעל. בוגרי קורס השפה הצילומית מציגים עבודות אישיות, מתבוננות, שואלות, מהססות. כל אחד בנפרד, וכולם ביחד.
מציגים: מלי שמר / סיגלית ליכטינשטיין / תומר מירב / רמי לוין / טליה בן אריה / ברוך רוטמן / תמי שושני.
מנחה: דיוי בראל.
קירות בטון. מרחוק הם גושים אפרוריים, דומים אחד לשני, מלאי עוצמה ונחישות. כשתמי מתקרבת, עד מרחק אפס, מתגלים הפרטים, מתגלה עדינות, השבריריות נחשפת. כל קיר הוא עולם ומלואו.
ברוך מצלם בקבוקי שתיה מפלסטיק במיכלי מיחזור. צפופים, בתוך מיכלאה עמוסה לעייפה. מבעד לסורגים מתגלה יופי – של אור שמתערבב עם חומר ושל טיפות המים שמכסות את הבקבוקים. שאריות של יופי.
זוגות זוגות של צילומים. מחוברים אחד לשני, נפגשים. צילום אחד פולש למרחב של השני, נטענים במשמעות חדשה. מטאטפורות נזרקות למרחב המשותף. פיסות חיים מתערבבות.
חלונות. בבית, במשרד, צופים לרחוב שקט, לגינה, לפרבר. מלי מצלמת מבפנים החוצה. את המרחב הפנימי של החלון ואת מה שנשקף דרכו. הפנים מייצר דיאלוג עם החוץ. מרקמים מתמזגים, קרני האור שנכנסות פנימה, מסמנות לעצמן טריטוריה. מלי רואה ואינה נראית, מתבוננת החוצה אבל בעצם מתבוננת פנימה.
סיגלית מתבוננת באין, זה שמתקיים לצד היש. חוקרת את היחס בין צורה לחלל שנמצא בתוכה. מה קורה לאותו אין? איך מגדירים אותו? איזו מין קומפוזיציה יש לו?
דרך הצילום רמי מייצר תעתוע, של זמן, של חשיפה. עולמות מדומים נפגשים. דימוי מתקיים בתוך דימוי. מתחת לצילום שמנציח את מה שגלוי, מתקיים הנסתר, זה שרק הזמן והאור יכולים לו.
מסע אישי של תומר באמצעות פורטרטים עצמיים. נחשף אל מול המצלמה, מסתתר לא פחות. הקושי עוטף אותו מסביב. מחפש דרך.