השפה הצילומית ת"א נובמבר 2018

מציגים: נחום אדלר / עמירם אורן / קובי חבקין / פלורה מלינש / אלי מסר / לירון מרדכי / צפרא קופילוב / ענבל קנפו.

מנחה: דיוי בראל.

פלורה מלינש
באמצעות צילומי טבע דומם והפשטה חוקרת פלורה את מושג הנשיות, ובודקת את הסטראוטיפים שבאמצעותם היא נתפשת. סימני הזמן שניכרים מדגישים את את הפער בין התפיסה הרווחת של נשיות לבין המציאות עצמה.

קובי חבקין
האור היפהפה ומלא הרגש שעוטף את המבנים הנטושים של קובי חבקין מדגיש את היופי הנצחי שלהם. לכל מבנה יש צורה משלו, אישיות משלו, סיפור משלו. התפעלות שמהולה בגעגוע לזמנים אחרים, לפעם.

נחום אדלר
הראיה הלקויה שממנה סובל מגיל צעיר היא נושא עבודתו של נחום. בסדרה של צילומים חסרי הפוקוס הוא מצליח להמחיש בעוצמה כיצד נראה העולם תחת המעטה הכבד של ראיה לקויה, מעורפלת ומוגבלת.

לירון מרדכי
הצילומים המשפחתיים של לירון מספרים על חיים מפוארים במקומות מרוחקים. על מרקמים וריחות, תבשילים, וזיכרונות מתובלים באהבה. השנים חולפות והחלל נפער, אבל הסיפורים והזיכרונות נותרים חיים.

אלי מסר
סדרת הצילומים של אלי היא תוצאה של שוטטות במקומות לא מוכרים. אלי מצלם מצבי חיים, נופים ואובייקטים שבמבט ראשון נראים משעשעים, על גבול הגיחוך, אבל זהו גיחוך שהופך לעצבות, סוריאליזם שהופך לאבסורד.

צפרא קופילוב
סדרת תצלומי המשפחה של צפרא נע בין בית ההורים שמשתנה וחולף לבין הבית שלה עצמה שהתרוקן מרעש והמולה של ילדיה שגדלו ועזבו. הגעגוע והחוסר נמצאים בכל צילום של חדר, חפץ או תמונה, שמזכירים תקופה אחרת.

עמירם אורן
בתוך המרחב הביתי שלו מגלה עמירם אורן את יופיים של חפצים יומיומיים ואת עוצמתו של הפשוט והשגרתי. מה שבדרך כלל נזרק לפח או חסר חשיבות מקבל חיים חדשים באמצעות הצילום.

ענבל קנפו
האסטתיקה המינימליסטית והמדוייקת שנמצאת בכל פינה בסדרת צילומי המרחב הביתי של ענבל מעבירה גם ריק וסטריליות. החלל הביתי והמעוצב ממתין שימלאו אותו ברגעים, ברגשות ובאנשים.