השפה הצילומית אוקטובר 2017 תל אביב
מציגים: שי פלמן / בוריס שרלינג / הדר / אמיר ירמוך / איילת רק / איציק בלק.
מנחה: דיוי בראל.
חומרי גלם תעשיתיים ומתפוררים מקבלים חיים חדשים ויופי עוצר נשימה. חלודה הופכת לזהב, שריטות לקווי מתאר עדינים, החספוס הגס הופך למרקם עשיר ומהפנט. נראות חדשה למציאות בלויה.
בוריס מצלם את חבריו שעלו איתו בשנות התשעים מבריה"מ. ביחד הם בנו חיים חדשים בארץ חדשה – ישראל. הוא מצלם את החבורה המלוכדת הזאת, הזמן עושה את שלו, הם כבר לא ילדים, ועדיין ביחד, ולנצח.
החומרים מתערבבים, החלקיקים זזים, בתנועה מתמדת ובאופן אקראי. איציק מערבב ומצלם. פיזיקה ביולוגיה וכימיה בשירות הצילום.
היא מתריסה, משחיתה. מקשטת, מלכלכת. מתיילדת. מתבגרת. חוט תפירה רקום בתוך פרוסת לחם וחולצה לבנה דקיקה מקושטת בשברים של עוגיות ביתיות. אסור לשחק עם אוכל, עכשיו מותר.
מחוברים אבל מנותקים, נמצאים אבל מרחפים, נוכחים אבל נעדרים. נמצאים בתנועה אבל תקועים על המסך. בדרך מ… באמצע של… על אופניים או ברגל, בכל זמן ובכל מקום. חיים שלמים מתקיימים בתוך הפלאפונים החכמים שלנו.
כתמי שמש אחרונים עושים חסד למציאות יומיומית, אפורה. עוד רגע האור נעלם. אילת נמצאת שם, ברגעים האחרונים, רודפת אחרי האור והזמן, מנסה לתפוס, לשמור, לעצור אותם. ההווה הוא העבר והאור זז למקום אחר. עוד יום.