Jump to Content Jump to footer

השפה הצילומית יוני 2013

מציגים: יהודית מושקוביץ / יעל קפלן / ליאור זליקוביץ / מורן חזה / עמית בר-יוסף / רז קרן / ערן קצב / אוחי ברקן / אור גולד / דן חודק.

מנחה: דיוי בראל.

 

יהודית מושקוביץ 

יהודית מצלמת את הבנות שלה, משחקות, ישנות, מישירות מבט למצלמה. אלו אינם צילומי אלבום משפחתי רגילים, מאחורי מסכות ילדות, המשדרות תמימות ופגיעות, מסתתרת לה ילדות מורכבת, לא נוחה, מאיימת.

 

יעל קפלן 

גזעים מתפתלים. שורשים נטועים. פריחות צבעוניות, ירוק, סגול, אדום, ושוב ירוק. סימנים של עיר בכל צילום, כבל חשמל, מרפסת, תמרור. כמיהה לשקט, היקסמות מטבע, מצבע. מאחורי כל עץ מסתתרת לה האמת, העיר.

 

ליאור זליקוביץ' 

הספסלים הם חלק בלתי נפרד מכל נוף עירוני, ניצבים להם דומים בכל מקום. אנו חולפים על פניהם יום-יום ללא תשומת לב מיוחדת. ספסלים זה מנוחה, הרהור, התבוננות במציאות שממול, מפגש חברתי. אי של שקט בתוך המולת העיר. ליאור מצלם סיטואציות ואנשים שקבעו לרגע ספסל אחד ומיוחד כביתם, כל אחד בדרכו, כל ספסל והסיפור שלו.

 

מורן חזה 

רעשים מפחידים מגיעים / כולם ישנים / לא באמת יודעת מאיפה זה בא / יוצאת מהחדר / דממה מוחלטת / הפחד לגשת משתק / לקחת סיכון / לבדוק / להסתכל / ללכת עם הפחד / או שאולי נציץ / ככה לא יראו

 

עמית בר-יוסף 

עמית מצלם בספארי. מתלווה למטפלים, מתעד את היחסים בינהם לבין החיות. מי המטפל ומי המטופל? מי זקוק למי ומי עובד בשביל מי? סיטואציות משעשעות,סוריאליסטיות, ותמיד נוגעות ללב.

 

רז קרן 

רז מצלם את גורדי השחקים של תל אביב, הוא מחפש ומוצא נקודת תצפית מושלמת בבניין שממול ומצלם. זוהי פעולת מיפוי, מסה של בטון וברזל, הופכת לטפט – חלון רודף חלון, מרפסת צמודה למרפסת, אנשים הם נקודות קטנות שנעלמות במרחבי הבטון. מארג הומוגני של צורות, כתמים של צבע מקשטים. לגו פשיסטי יפיפה נפרס במלוא עצמתו. חיים שלמים מתנהלים מאחורי חלונות זכוכית ואנחנו נשארים עם הסקרנות.

 

ערן קצב 

כפר ורבורג / ביום הוא של כולם בלילה הוא שלי, רק שלי / הוא שקט, כל כך שקט שזה מלחיץ, משתק / מתוך החשיכה ניבטים המראות, קצת אחרת / מציאות זרה ונשכחת מפתה אותך אליה

 

אוחי ברקן 

אוחי מצלמת סיטואציות בפארק הלאומי ומעבירה אותם דרך פילטר הסוריאליזם. זהו פארק גלובלי, נטול גבולות, שמאפשר לכל אחד ואחת, ללא הבדל דת מין וגזע להתקיים בתוכו: ספורטאים, מנפנפים, אוהבים, יחידים, חבורות, כולם בורחים לשעה קלה למרחב המוגן של הפארק הלאומי. במבטה המרוחק מצליחה אוחי פעם אחר פעם לתפוס רגעים מכריעים, משעשעים, גרוטסקיים.

 

אור גולד 

בחודשים האחרונים עברתי הרבה תהליכים. תהליכים של הבנה, של קבלה. חלקם גרמו לי ואפילו אם זה רק לרגע, אושר. חלקם בדיוק הפוך. התחלתי ללמוד מה עושה לי טוב, מה עושה לי רע, אני יודע שזאת רק ההתחלה. הדרך ארוכה ויש לי עוד הרבה לגלות ולהבין על עצמי… אבל בינתיים יש איזה מעשה קטן שאני יכול לעשות, לסגור מעגל ולסיים תהליך שהתחלתי לפני כמעט ארבע שנים. ואיך הכי טוב לעשות את זה אם לא בדרך שהכי קל לי לבטא את עצמי, המצלמה. ופשוט להגיד, אני גאה בעצמי.

 

דן חודק 

בחירה? סמארטפון, מחשב, טלוויזיה, משכנתא, רכב… ומה אם אדם בוחר רק בחיים ? ישנו אדם אשר בוחר לחיות את חייו מחוץ לחברה ותכתיביה וזוהי בקשתו היחידה. דן חוזר למקורות הצילום התיעודי הקלאסי, ומפנה זרקור לאדוארד. שלושה חודשים של תיעוד פותחים לנו צוהר לאדם שבוחר לחיות חיים אחרים, בלי מנעמים טכנולוגים, רחוק מאספלט ובטון העיר, ועם חברים מסוג אחר.