השפה הצילומית מאי 2018 תל אביב

מציגות: דליה גרסטנהיבר, שרון גיל, קרולין יעקובי, דניאלה זיו, חן יעקובי, עדן רוזנפלד-גור, ענת ענבר-ליבמן, שונית זריצקי, מאיה קורת, מרגלית בן-ארי, רוני לוסטיג.

מנחה: דיוי בראל.

ענת ענבר-ליבמן
האנשים שענת מצלמת נמצאים בחלל הגלריות והמוזיאונים, צופים בעבודות אמנות. מתבוננים, מרוכזים, דוממים, ולפתע גם הם הופכים לפסלים, ליצירות אמנות.

חן יעקובי
באמצעות צילומי טבע דומם מבויימים מטפלת חן במוח האנושי ובמושג – Over thinking. אנטומיה וכרוניקה של כאוס מחשבתי, תפיסת מציאות ואמת סובייקטיבית.

דליה גרסטנהיבר
בנוף מדברי וצחיח מצלמת דליה את אחותה מרים רוקדת בתוך גלגל קוצים ענק. פעולת הריקוד הופכת בצילום למאבק סיזיפי ומגע הקוצים נראה כואב. ובתוך הקושי נוצר רגע מיוחד בין שתי האחיות וחיבור לארץ, לאדמה.

קרולין יעקבי
קרולין מצלמת מרחבי ביניים ארכיטקטונים. אלו הם חללי מעבר שנמצאים בפנים אבל גם בחוץ, מחברים אבל גם מפרידים, נמצאים אבל לא מספיק נוכחים. תחנות מעבר ארעיות, איזורי הדימדומים של חווייה אורבנית, חולפת וזמנית אבל גם של חוויה נפשית.

רוני לוסטיג
רוני משכתבת את ההיסטוריה המשפחתית שלה. היא חוזרת אל אלבומי המשפחה, מחברת, מנתקת ומייצרת הקשרים חדשים.

שרון גיל
שרון מצלמת אתרי בנייה מחוספסים, גסים ונטולי יופיי, לכאורה. פעולת הצילום מאפשרת לה לפרק את הדימויים ולבנות אותם מחדש. היא מנתקת חלקים מהשלם, שוברת את הרצף הארכיטקטוני, מדגישה קו, צורה, תבנית, צבע ומקצב. אתרי בנייה שהם יצירות אמנות, אבסטרקטיות ויפהפיות.

© שרון גיל

מרגלית בן-ארי
מרגלית מצלמת מבעד לחלון ביתה את האנשים שעוברים ברחוב. היא יודעת, הם לא. היא מציצה, עוקבת, מצלמת. נקודת המבט שלה והאנונימיות של המצולמים מכניסים מתח לצילומים, מתח שלא באמת קיים במציאות.

מאיה קורת
מאיה מצלמת את המיטה שלה אחרי, לפני ותוך כדי – לילות עם ובלי שינה, מערבולות של כלי מיטה, חפצים, ספרים. היא מכניסה אותנו פנימה, אל החלל הכי אישי, אל השעות הכי פרטיות.

דניאלה זיו
דניאלה מצלמת את הים כחומר במצבי צבירה שונים. צילומים מופשטים ויפיפיים.של מים וחול. הבסיס של הצילום – אור, מרקם, צבע ותנועה נפגש עם בסיס החיים – מים ואדמה, והתוצאה – חגיגה של צילום.

עדן רוזנפלד גור
עדן מצלמת את עצמה, מתבוננת בעצמה, מפרקת ומרכיבה מחדש, את עצמה. באמצעות צילומי פורטרטים עצמיים, היא משנה נראות וזהות.

שונית זריצקי 
שונית מתעדת את ההתמודדות של אדם קרוב עם מציאות לא פשוטה, מורכבת. יש שם קושי וסימנים של כאב אבל גם רגעי אושר והרבה אהבה, תשוקה לחיים.