השפה הצילומית פברואר 2012
מציגים: צברית שפאן / נילי ממן / אליעזר מואב / אירה זנדוביץ / איילת שימחי / אורן סבג / אברהם קלאורה.
מנחה: דיוי בראל.
צברית מצלמת סטים יפייפיים של טבע דומם, הנושא בצילומיה הוא קליפות, של פירות, ירקות, קליפה של ביצה. הקליפה שמגנה על הפרי, שומרת עליו, אבל נזרקת לאחר השימוש ונהיית חסרת משמעות. צברית מחייה את הקליפות מחדש, מציירת עליהן באור וצבע, חושפת את המרקם הפנימי העדין שלהם. חגיגה של צילום וטבע דומם.
נילי מצלמת בסטודיו פורטרטים של חברים קרובים שלה שנולדו באותו שנתון כמוה – 1968, צילום מדיום שוט, מבט למצלמה, בלי יותר מדי התחכמויות, פורטרט קלאסי. נילי מארגנת לעצמה פגישת מחזור ועושה סיכום ביניים של הקיום שלה דרך החברים, משווה בינה לבינהם, איפה היא רצתה להיות ואיפה היא היום, איפה הם היום ביחס אליה, כולנו עושים חשבון נפש מסוג כזה.
אליעזר מתעד פליטים בתחנה המרכזית. הוא אדם עם מודעות חברתית מדהימה, DNA של אחד שחווה את המשטר הצבאי בארגנטינה. שלושה חודשים אינטנסיבים הוא בילה במתחם התחנה המרכזית, מצלם ללא הפסקה, מתלבט בעיקר על נקודת המבט שלו, כמה להתקרב, מתי אפשר לצלם, איך לשמור על כבוד המצולמים. כנראה שלא מספיק להיות רק צלם טוב, רצוי קודם להיות אדם עם כבוד לאחר.
אירה בילתה תקופה בנסיעה באוטובוסים, נוסעת רק כדי לצלם. אנשים במעבר ממקום למקום, במצב המתנה עד שיגיעו למחוז חפצם, נלחצים ע"י אדם זר שנמצא ממש בסמוך אליהם, צילומים של רגעים פרטיים בתוך אוטובוס צפוף, יצירת מרחב פנימי וסמוי, בתוך חלל ציבורי. אירה מצליחה להעביר את הקושי של האנשים שהיא מצלמת, שנסתרים מעיני זה שנמצא ליד, אבל נגלים בצילום.
לב אדום, ספירלה צהובה, משולש כחול. איילת משחקת עם הצורות האלה בעבודה שלה, לומדת שפה חדשה ומתחילה מהבסיס. בכל צילום יש את הצורות האלה. היא בונה אותן מחפצים יומיומיים שנמצאים בסביבה הקרובה שלה: עטיפה של מסטיק, סוכריות, סיכות, צעצועים. אובייקטים הופכים לצורות, נשארים כמעט תמיד בדו-מימד. מעין משחק של ילד שלומד שפה חדשה.
אורן מתעסק במרכיב הבסיסי ביותר בצילום, האור. באופן פרדוקסלי, האור בעבודות שלו, לא באמת מאיר את החלל, לפעמים מתפרץ באלימות ושורף, לפעמים מתגנב חרישי, משחק ברכות בחומר. האור מקבל חיים משל עצמו, משנה אנרגיה מצילום לצילום, מצייר את עצמו על המציאות.
אברהם מצלם אובייקטים שנמצאים מסביבנו, אובייקטים כלכך מוכרים עד שנהיים זניחים וחסרי משמעות, בעזרת נקודת מבט חדשה הוא מבצע פעולת הזרה שהופכת את המוכר לזר, ואת הזר למרהיב, כוס קפה ואסלת שירותים נהיים לפתע גדולים, מרהיבים וממכרים להתבוננות.