Jump to Content Jump to footer

f/8 – יוני 2022
הסדנה לפיתוח גוף עבודות

תערוכה של הסדנה לפיתוח גוף עבודות.

בהשתתפות: פוני בז'זינסקי | סוזנה הרהורצ'ק | אלי מסר | יעל סגל | זאב פרוש | נגה קלינסקי | סימון שפאק ספראן

מנחה ואוצרת: שירלי וגנר

צמצם 8 (8/f) בעיני רבים נחשב כצמצם האידיאלי לצילום נוף, או צילום רחוב מהיר באור יום, אך כיצד מצלמים נופים שלא מצויים לגמרי מול עינינו? העבודות בתערוכה נולדו מתוך פרקטיקה של שוטטות וחיפוש אחר נופים מסוג אחר. בעוד שנופי הטבע או צילומי הרחוב הם לא הנושאים הניבטים אלינו מן העבודות בתערוכה, הפרקטיקה שטמונה בחובם היא-היא הציר המנחה כאן. השוטטות מהווה ציר פעולה מרכזי ברבות מהעבודות של  האמניות והאמנים שבתערוכה.

התערוכה f8 מביאה יחד שמונה נקודות מבט שונות: שמונה צלמות וצלמים החוקרים את סביבתם המידית דרך עדשת המצלמה, מתוך רצון להתבונן ולפגוש בנוף התודעתי של עולמם דרך חקירת העולם הסובב אותם. חקירה זו הביאה ליצירת גופי עבודות שונים וייחודיים שהם תוצאה של מחקר אישי לתוך חומרים היסטוריים, אוטוביוגרפיים, צילומי משפחה, יצירות אמנות של קרובים להם, עבודה בשדה המורחב של הצילום עם אובייקטים ופיסול וצילום מבוים, נגיעה בפרקטיקה של צילומי טבע וצילומי רחוב ובמרחב הביתי, כל זאת בתוך מרחב שמשוטט בין עבר להווה. שירלי וגנר, אוצרת ומלווה

 

פוני לתערוכה צמרות
© פוני בז'זינסקי

פוני בז'זינסקי | צמרות

"יערות הם ממילא דברים חושניים להפליא. אולי אין בהם יותר מינים מאשר בסביבות חיים אחרות, אבל הם עשירים ודרמטיים הרבה יותר ברישומם על החושים“ (העץ מאת ג'ון פאלוס).
צילומיי מגיעים מפרקטיקה של שוטטות, שוטטות ללא היכרות מוקדמת וללא תכנון מראש. דרך פעולת הצילום המופנית כלפי מעלה, אני מאפשרת למצלמה ללכת לאיבוד בצמרות. דרך שכפול הדימויים, הכפלתם, שינויי גודל ופרופורציה של חלקים מהם, אני יוצרת אפשרויות התבוננות במרחבים מופשטים ולעתים קליידוסקופיים הנוצרים במפגש עם הצמרות. שם אני מגלה שוב ושוב עד כמה אהבתי נתונה לעצים.

 

סוזנה לתערוכה
© סוזנה הרהורצ'ק

סוזנה הרהורצ'ק |  פרחים

בעבודתי אני חוזרת לתהליך מוכר של עבודה עם ייבוש פרחים כמו פעם, כשהיינו ילדים, להניח פרחים בתוך ספר, כדי להשטיח אותם, אולי להקפיא אותם בזמן. לאחר הייבוש אני מצלמת כל פרח כפורטרט על גבי שולחן אור. שבריריות התוצאה, ההתפרקות שלה, העדינות והצבעוניות שלה, עבורי מדברים גם על הגוף הנשי העובר אף הוא תהליך של ״ייבוש", MENOPAUSA, לאחר גיל 50.

 

אלי מסר. אבא סטודיו פריז
© אלי מסר

אלי מסר | אבא, סטודיו, פריז

הסדרה ״אבא, סטודיו, פריז״ מבוססת על צילומים מהסטודיו של אבי, דוד מסר, בפריז, בו הוא חי, צייר ויצר רוב שנותיו, מראשית שנות ה-60. אני חוזר לצילומים אותם צילמתי בביקוריי בסטודיו שלו לאורך השנים ומשלב לתוכם מעבודותיי שלי. הצילומים מודפסים בתחילה בפורמט קטן  מנגטיבים שנסרקו, צולמו וטופלו מחדש. דרך הטיפול בהם ודרך השחזור אני מחבר עבר להווה, שותל אלמנטים, הופך, מזיז, מחבר בין יצירתו ליצירתי. אני מחייה זיכרון, חוויה וגעגוע מפרספקטיבה של זמן ומרחק.

 

יעל סגל לתערוכה
© יעל סגל

יעל סגל | מראה שכבות

תהליך העבודה שלי נעשה באופן אינטואיטיבי בשכבות היוצרות דימוי מצולם.
בחלל בו אני עובדת נערמים חפצים למיניהם: ציורים, אבנים, טקסטיל, צלמיות, וחפצים שאני אוספת מהסביבה, עליהם אני מקרינה ממספר מקורות דימויים שיוצרים מעין זירת התרחשות.
תהליך העבודה שלי מאוד חומרי ובאותו הזמן מבוסס על שכבות של נוכחות והסתרה. הדימויים מגיחים ונעלמים, מוארים וחשוכים, לעתים מבצבצים לפני המצלמה, או מתמזגים לרקע; אלו הולכים ומתבהרים כמערכת של ניגודים מטפוריים וצורניים.

 

תערוכה עם שירלי וגנר. זאב פרוש
© זאב פרוש

זאב פרוש | ללא תחתית

"נאחזתי ברגע, ונאחז הרגע בי
והזמן אי שם אחז בחפצי
וכולי תמיהה…"

קטע זה מתוך שיר שכתב אבי המנוח, סופר, משורר, איש יוצר ורב-פעלים, מתמצת עבורי את הקשר שהיה בינינו בסוף חייו כאשר בגדה בו צלילותו. דרך סדרת הצילומים אני מנסה לשחזר את אותן התחושות של חוויית התודעה החמקמקה. הצילומים מייצרים חיבור בין אוסף צילומי משפחה מהימים שבהם רוב תמונות חיינו נאספו בחבילות ונשכחו אי שם במגירות ובין קטעי השירה מתוך יצירותיו של אבי.

 

סיגל רבינו שכבות
© סיגל רבינו

סיגל רבינו | DIFFERENT LAYERS          

הסדרה מבוססת על צילומי שוטטות בסמטאות העיר יפו, מקום הולדתי ומגוריי. יפו עבורי היא המקום בו עוצבה הראייה האמנותית שלי ומשולבים בה זיכרונות ילדות רבים שלי, כמו ההליכה יחפה בחול הלוהט אל הים וקירות הבתים המתפוררים ממי הים המשולב בצבעו הכחול בין הבתים הישנים.

כותרת הסדרה נובעת מהטכניקה שבה בוצעו העבודות אך באותו הזמן, היא מהדהדת את השילוב בין הישן לחדש, בין פני השטח הנוצרים מתוך הכאוס הקיים בעיר ומיופיה. וכמו העיר עצמה, אשר מהווה שילוב בין שכבות שונות ומגוונות של אוכלוסייה ובין בליל שפות ומקורות, העבודות מציעות שכבות רבות ומארג של משטחים המתפקדים כמרחב של יופי וקסם המסתתר בה.

 

נגה לתערוכה של שירלי וגנר
© נגה קלינסקי

נגה קלינסקי | בין הגלוי לנסתר

הצילומים הם תוצאה של התבוננות בסביבה הקרובה אלי: השכונה שבה אני מתגוררת בדרום תל אביב, השדות המקיפים את שולי העיר, הנופים הניבטים מחלון ביתי. לעתים הכל גלוי וחשוף לעין המצלמה, ולעתים עליה לחדור מסכים שונים, היוצרים מתח בין הגלוי לנסתר.

אור בוהק, ערפל, ערפיח, השתקפויות, צללים, ריחוק – כל אלה בכוחם לתת פרשנות חדשה למוכר ולידוע, כזו המפנה את מבטנו הנטוע בהווה אל עבר זה ההיסטורי, המוכר מהצילומים המוקדמים של המקום דאז, כאילו בכוחה של המצלמה לשחזר גלויות מאותו המקום, להציע מבט אחר, היסטורי, קולקטיבי כאישי, כאן ושם, עכשיו ואז. החוויה של החיפוש אחר עולמות חדשים דרך עין המצלמה ממרפסת ביתי, הפכה כמעט מיסטית עבורי, הנפלא בעיניי הוא שכל מה שנחוץ הוא להתבונן.

 

סימון לתערוכה
© סימון שפאק ספראן

סימון שפאק ספראן | ארץ לעולם לא

”מבעד לזיכרונות של כל הבתים שמצאנו בהם מחסה, מעבר לכל הבתים שבהם חלמנו לגור, האם נוכל לזקק מהות אינטימית וממשית שתצדיק את הערך הייחודי של כל דימויי האינטימיות המוגנת שלנו?״ (גסטון בשלאר, ״הפואטיקה של החלל“, 1957)

במהלך טיוליי בארץ ובחו"ל אני לוכדת במצלמתי נופים, בניינים ואובייקטים המאזכרים את שנות ילדותי המוקדמת בבריסל. אף אחת מן התמונות שמוצגות כאן לא צולמה בבריסל. יחד עם זאת התמונות מהוות שחזור של זיכרונותיי משנות חיי הראשונות בעיר מ-1947 ועד 1953. מחלונות הבית שבמרתף שבו התגוררה משפחתי, דרך הגלנטריה שממנה התפרנסנו, מהמחלף שנבנה מול ביתנו ועד בית הספר הקתולי בו למדתי בגן הילדים – נשזרים הנופים כולם זה בזה, מוקפאים בשנית, וממוסגרים שוב לתוך חלון חדש שנוצר בחלל הגלריה.