כללי
פיקאסו ווילר
משחקים בחדר החושך
הפוטוגרמה היא דימוי צילומי שנוצר בחדר חושך, כשחפצים (או נגטיב) מונחים על גבי נייר רגיש לאור. אז נחשף הנייר לאור, וכשהוא עובר תהליך פיתוח, החלקים שהוסתרו נותרים לבנים, וחלקי הנייר שנחשפו לאור משחירים.
לאורך השנים, צלמים/ות רבים/ות יצרו פוטוגרמות, אבל התהליך הבלתי-צפוי לעתים והמסקרן, משך גם מעצבים/ות ואמנים/יות להתנסות בו. אחד מהם היה פבלו פיקאסו.
פיקאסו, שהיה ידוע בהרפתקנות היצירתית שלו ובסקרנות שלו, שדחפה אותו לנסות ולהתנסות בתחומים שונים ובטכניקות שונות, פגש את עולם הצילום בנקודות שונות. בשנות ה-40 הוא צילם את עבודותיו, את הסטודיו שלו וצילומי טבע דומם, ששימשו אותו לפעמים לעבודות חדשות. ב-1949 הוא שיתף פעולה עם הצלם האמריקאי גיון מילי (1904-1984) בסדרה של תצלומים בחשיפה ארוכה שבמהלכה צייר פיקאסו באוויר ציורי אור.
בנובמבר 1954 פיקאסו מקבל את הידיעה על מותו של מאטיס, חברו היקר. באותו ערב גשום, כהומאז' למגזרות הנייר של מאטיס, הוא יוצר לילדיו יצורי נייר, חיות, מסכות ודמויות, למשחק. כמה שנים אחר כך, בתחילת שנות השישים, ישמשו גזירי הנייר האלה בפרויקט Diurnes (אור יום).
הפעם חבר פיקאסו לצלם הצעיר André Villers אנדרה וילר (כחמישים שנה מפרידות ביניהם) וביחד הם יצרו כמאה פוטוגרמות, שמשלבות צילומים של וילר , גזירי הנייר של פיקאסו וחומרים שונים.
שיתוף הפעולה הפורה בין השניים מלא במשחקיות ילדית, בהומור וברצון להראות את היופי שבנוף הפרובאנס שסביבם – המתקלף, החשוף, המחוספס.
כשלושים מהעבודות המשותפות נערכו ל"Diurnes portfolio", שיצא לאור ב-1962, כשפיקאסו היה בן 80.
