Jump to Content Jump to footer

הבלוג של צילום בעם וויליאם קליין William Klein

פורטרט עצמי של וויליאם קליין

ב-10 בספטמבר 2022, הלך לעולמו וויליאם קליין (William Klein), צייר, צלם, מעצב גרפי וקולנוען שובר מוסכמות ופורץ דרך, שנולד בניו יורק והפך את פריז לביתו מאז 1948. ביום ראשון, ה-23.10.22 פגשנו את שרה פילר בזום צילום בעם, כדי להזכיר אותו ולהיזכר בו בעזרת מקצת מעבודותיו המוכרות וגם אלה שפחות מוכרות. על שלוש עבודות שונות, משלל הסגנונות של וויליאם קליין:

ניו יורק 1954 וויליאם קליין שני ילדים עם אקדח

הצילום Gun 1, New York, 1954, מהצילומים המפורסמים של קליין, הופיע בספר הצילום המופתי והראשון שלו שיצא לאור בפריז ב-1956. הספר כמכלול מביא מבט אישי, כועס, אירוני, לעתים מבודח, אבל גם אוהב של העיר ניו יורק, אותה עזב הצלם כשמונה שנים קודם לכן.
בצדה השמאלי של התמונה נער המעווה את פרצופו בכעס אלים, מכוון לוע אקדח בידו השלוחה קדימה לעבר הצלם/לעברינו. מימין ילד בעל מראה תמים, מלאכי, מניח בעדינות את ידו השמאלית על היד המושטת, כמו מנסה לעצור בה, אולי להרגיע.
קליין ראה בתצלום הזה פורטרט עצמי שלו. לדבריו שני ילדי הרחוב הללו הם הילד שהיה (ואולי גם המבוגר שגדל להיות). האחד מנסה להירָאות קשוח, כועס, פרחח המסוגל לכל דבר ברחובותיה של ניו יורק, והשני, הרגיש והאינטליגנטי הוא זה שמצא עניין בעיסוק באמנות ונדד לפריז.

וויליאם קליין, המוכר כצלם רחוב תזזיתי וחצוף, היה גם צלם אופנה מקורי ומשפיע. רעיונות יוצאי דופן, יכולת אלתור והומור, יחד עם מידה של אמביוולנטיות ואירוניה כלפי עולם האופנה שבתוכו פעל, חברו יחד ביצירת התצלום Simone D’Alleincourt wearing Jean Dessès evening dress, Paris, 1960  עבור המגזין Vogue.
קליין לא היה הראשון שהוציא את הדוגמניות אל מחוץ לסטודיו, אל הרחוב (עניין חדש יחסית באותם ימים), אבל יכולתו הייחודית ליצור בתנאים שכאלה סיפורים, סיטואציות תיאטרליות ומלאכותיות באופן מוגזם, שימשה אותו גם כאן.
דרכה של הדוגמנית, שנראית כרצה על הגשר ומרימה זרועותיה במעין קריאה לעזרה, כמו יצאה מדעתה, נחסמת על ידי גבר במדים שרץ לעברה כדי לעצור אותה, אולי להצילה. מצד ימין של הפריים, במרחק מה מאחוריה, פורש ידיו לצדדים איש נוסף במדים, כמו מסייע לחברו ללכוד את האישה. מחוות הגוף ותנועות הידיים המוגזמות של השלושה, רוכב האופניים שמסב ראשו לאחור אל עבר הסיטואציה התמוהה, והשמש שכמו מאירה מתוך פנס הרחוב ומטילה צללים כהים כלפינו – כל אלו שותפים ליצירת הדרמה הספק מגוחכת, ספק אבסורדית, שנועדה בסופו של דבר "לתת כבוד" לעיצוב של שמלת הערב.

העבודה Bus 19, London 1989, Painted 2003 משלבת כמה מתחומי האמנות בהם עסק וויליאם קליין: צילום, ציור ועיצוב גרפי/טיפוגרפיה, והיא חלק מסדרה המכונה ‘Painted Contacts’.
ההתבוננות בדפי הקונטקט (הדפסי המגע) היא שלב חיוני וחשוב עבור צלמים המשתמשים בסרטי צילום (בצילום האנלוגי), בתהליך בחירת התמונות 'המנצחות' לקראת הדפסה/הגדלה. בסוף שנות השמונים החל קליין לעבוד על גבי חלקי קונטקטים מתקופות שונות ומתוך פרויקטים מגוונים שנוצרו במהלך פעילותו כצלם סטילס וכקולנוען. לאחר שהוגדלו, הוא כמו משחזר על גביהם באמצעות משיכות מכחול אינטנסיביות של צבעי אֶמַיְל בוהקים את הסימנים הגרפיים (עיגול, ריבוע, איקסים וכד') בהם מקובל לסמן את הפריימים שנבחרו או נפסלו לשימוש בהמשך. הקונטקטים שהפכו כאן לחומר גלם, קיבלו חיים שניים, חיים חדשים.

Simone D’Alleincourt et Marines, Pont Alexandre III’ model wearing Jean Desses evening dress, Paris