לאורך השנים, צלמים/ות רבים/ות יצרו פוטוגרמות, אבל התהליך הבלתי-צפוי לעתים והמסקרן, משך גם מעצבים/ות ואמנים/יות להתנסות בו. אחד מהם היה פבלו פיקאסו. הוא חבר לצלם הצעיר André Villers אנדרה וילר (כחמישים שנה מפרידות ביניהם) וביחד הם יצרו כמאה פוטוגרמות.

בשנת 2014 הגיע סטיבן גיל (Stephen Gill), צלם בריטי, לשוודיה. הוא החליף סטודיו עירוני בשכונה תוססת בלונדון, בבית חווה שליו באוסטרלן, שוודיה, מוקף בשדות שטוחים מאופק לאופק.

הפרויקט "Even This Will Pass" של האמנית אאידה סילבסטרי עוסק בסיפורי המסע של פליטים מאריתראה לבריטניה. רק מעטים מהפליטים השלימו את המסע. חלקם מצאו את מותם במדבר, או בים. אחרים נעצרו במחנות פליטים או בבתי כלא, ורבים אחרים הגיעו לידיהם של סוחרי אדם.

מרינוס צגקרקיס הוא צלם יליד האי כרתים, שחי בהולנד. מאז 2014 צגקרקיס חבר בקולקטיב "עידן הדיכוי" (Depression Era), שלקח על עצמו לתעד את הפן החברתי של המשבר הכלכלי ביוון...

לקראת סוף המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה העשרים, הציעו צלמים בכל רחבי העולם דיוקנאות סטודיו בתפאורת שיט, לרוב בסירת משוטים.

הצלם הגרמני רוברט וויט (תלמידו של תומאס רוף) גילה סוג חדש של עצים, שגדלים בכל העולם – עצים סלולריים.

בעשור האחרון לירון ברייר, צלמת ופוטותרפיסטית, מקדמת ומציפה את נושא מניעת אלימות מינית, ברשתות החברתיות וגם בעשרות הרצאות על הסיפור האישי שלה ועל הפרויקט שנולד בעקבותיו, "חוסר עניין לציבור".

חודש נובמבר הוא חודש השפמים - מובמבר – חיבור בין מוסטאש לנובמבר. מה שאומר שבמהלך נובמבר, ולא רק, מגויסות איכויותיהם הגרפיות של השפמים המטופחים, לצורך העלאת המודעות לנושאי בריאות אצל גברים. אנחנו החלטנו לגייס למלאכה את אחד מגדולי השפמים, היחיד בכל אופן שזכה לספר משלו. השפם של דאלי.

כשנכנסה לחיינו הקורונה עם סגריה ומגבלותיה, מצא אבירם בר עקיבא בחוף מקום לברוח אליו. חוף הצוק, בין תל אביב להרצליה, שקרוב לביתו, היה היעד המועדף עליו באותה תקופה. במקום נוצרה אז מעין נקודת ישוב קטנה ולא רשמית שהורכבה מכמה קראוונים ומשאיות שהוסבו למגורים.