הבלוג של צילום בעם
ברוס גילדן | IN YOUR FACE
על ברוס גילדן כבר כתבנו בבלוג. ריענון קצר, גילדן, אמריקאי, צלם תיעודי מהפוריים בז'אנר, חבר בסוכנות הצילום מגנום, חיית רחוב שלא רואה אף אחד ממטר, תרתי משמע. מסתובב ברחובות ניו יורק, דוחף מצלמה לפנים של העוברים והשבים, ואם זה לא מספיק ברוטאלי, מוסיף גילדן פלאש אופ קמרה מסנוור וחסר רחמים לתוך עיניהם המופתעות. לקורבנות של גילדן יש מראה מאוד מאוד מיוחד, הוא מכנה אותם “characters”. גילדן מתאר את הצילום שלו כך – “flash in one hand and jumping at people”.
Faces
בספרו החדש Face עוזב גילדן את הרחוב ועובר לצילום פורטרטים. גילדן מצלם פנים של אנשים מהשוליים של השוליים, או כמו שהוא טוען, אנשים בלתי נראים, כאלה שאנחנו מעדיפים לא לראות. הוא תמיד נמשך לאנדרדוגס ותמיד אהב מג שוטס משטרתיים, הוא ממלא את הפריימים בפניהם החבולות, פנים שמספרות את סיפור חיים קשה, באמצעות תאורת פלאש מתגלים נכוחה כל פגם וכל צלקת. המצולמים הם מאיזורי המידלנדס בארה"ב ובאנגליה, איזורים מוכי עוני שהשינויים הכלכליים פגעו בהם בצורה קשה. חלק מהצילומים נעשו עבור Multy story – ארגון חברתי מווסט ברומיץ' שיוזם פרוייקטים אמנותיים למען הקהילה. גילדן גם עובר לצילום בצבע, מגיל 19 הוא מצלם בשחור לבן.
Chris Klatell, יושב ראש הדירקטוריון של סוכנות מגנום ועורך דין בכיר שמתמחה בין השאר בזכויות אדם טוען שהספר הוא מחווה פוליטית לאנשים משוללי זכויות ושבזכות גילדן אנו מודעים לקיומם. הוא גם טוען שמדובר בפורטרט עצמי של גילדן. אלו חברי הפייסבוק של גילדן, אנטיתיזה לפורטרטים המבויימים שברשתות החברתיות. במאמר בספר הוא כותב.
"Here are Bruce Gilden’s people, his family. He shares their teeth, their stubble, their scrapes, their blemishes, their fear of death. In the women’s scowls, in their sternly ambiguous glance, he sees his own
mother’s face before she killed herself"
גילדן מעמת אותנו עם כיעור קיצוני ובלתי נתפס. הוא רוצה שנדע שיש אנשים כאלה, עניים, עם סיפור חיים קשה. אך האם המהלך של In your face משרת את המצולמים או את ברוס גילדן עצמו? או שמדובר בצילומים סנצציונים שסוחטים קריאת התפעלות מהולה בגועל?