הבלוג של צילום בעם
יעקב ישראל – דרום-מערב ירושלים
כשיעקב ישראל התחיל לצלם את הסדרה "דרום-מערב ירושלים", כפרויקט הגמר שלו בתואר הראשון בצילום בבצלאל, הוא לא יכול היה לדמיין שימשיך לצלם אותה עוד כעשרים שנים אחר כך.
כבר מהשנה השנייה ללימודים, ידע שהעיר מעניינת אותו כנושא עבודה. עם הזמן הבין שהחלק שמעניין אותו בעיר הוא השכונות שבהן גדל בשנות ה-80 וה-90 ושבהן הוא חי עד היום, בדרום מערב ירושלים.
בשנה ד' ללימודיו הוא יצא, מצויד במצלמת 8X10 אינץ', כדי לחקור את המרחבים האלה, כשהוא מתעניין במקומות עצמם ובאנשי המקום. הוא צילם דיוקנאות, של בניינים ושל אנשים.
עם המצלמה גדולת המימדים יצר ישראל מעמד צילומי שקשה לייצר עם מצלמות אחרות (מצלמה עם מפוח שנראית כאילו היא לקוחה מתחילת ההיסטוריה של הצילום, עם הבד השחור שבו צריך הצלם להתכסות כדי לראות את הדימוי). הוא הציב את המצלמה מול בניין ותוך כמה דקות יצאו דיירי הבניין לבדוק מה קורה, והקיפו אותו כשהם מנסים לפענח מה הוא עושה, ולמה בכלל שמישהו ירצה לצלם את הבניין שלהם. בעוד הוא מתכסה בבד השחור, הוא הקשיב לשיחות שהתנהלו מסביבו ושמע את הדיירים מדברים כאילו הם עומדים ומתבוננים בבניין שלהם בפעם הראשונה. המפגשים האלה גרמו לו להבין שהוא רוצה למצוא דרך לשתף עם דיירי השכונות שצילם את הפרויקט. הוא התחיל לחשוב איך האנשים, שהם הנושא בסדרה, חווים את המהלך ומבינים את העבודה.
השאלה הזאת קיבלה מענה שנים אחר כך, עם התערוכה האחרונה של הפרויקט בגלריית הרחוב "יפו 97" של "קופסה שחורה" עמותה שפועלת להפצת אמנות במרחב הירושלים. ב-2020 הפרויקט הוצג בקופסאות האור הגדולות של "קופסה שחורה" בין הרכבת הקלה לבניין כלל במרכז העיר. במקביל החליט ישראל להוציא לאור עיתון שהכיל צילומים מהפרויקט, לצד טקסטים מגוונים – מטקסטים אקדמיים על התפתחות שכונות הפועלים ועד סיפור קצר. את העיתון הדפיס בהוצאה חד-פעמית של 5,000 עותקים, וחילק במרכזים השכונתיים. וכמו שהתחיל כל צילום בפרויקט, כשישראל אוסף מסביבו תושבים סקרנים, כך הוא גם הסתיים במעין פעולה פרפורמטיבית כשהוא וחבריו חילקו את העיתון "דרום-מערב ירושלים" לבושים בסרבלים כחולים ממותגים ובכובעי מצחייה, לצד הדוכנים של "ישראל היום".
