הבלוג של צילום בעם
ג'וליה מרגרט קמרון
ג'וליה קמרון היתה צלמת פורטרטים אנגלייה, אחת החשובות בהיסטוריה של הצילום. הפורטרטים של קמרון הם השתקפות של התקופה הוויקטוריאנית באנגליה. הם משלבים בין טכניקה רומנטית עתיקת יומין (קולודיון רטוב על פלטת זכוכית) להשפעות של ציור פרה-רפאליטי.
קמרון, אוטודידקטית, החלה לצלם בשנות השישים של המאה ה-19, בגיל 48, ולמשך 12 שנה בלבד.
בדצמבר 1863 קיבלה ג'וליה מרגרט קמרון (1815–1879) את המצלמה הראשונה שלה. מתנה מהבת והגיס. קמרון, אם לשישה ודתייה אדוקה, סבלה מבדידות. בעלה בשליחות המלכה בציילון (סרי-לנקה של היום), הבנים שלה עסוקים בלימודים מעבר לים, והבת שלה נישאה זה לא מכבר, וגם היא כבר עזבה את הבית. המצלמה היתה בשבילה קרש הצלה ואמצעי ליצירת קשר עם השכנים – המשורר אלפרד לורד טניסון, המדען צ'ארלס דרווין והכימאי (בין השאר) ג'ון הרשל, שהיה מחלוצי הצילום. החיבור בין קמרון והמצלמה היה מיידי, סיפור אהבה.
בתחילת דרכה כצלמת נאלצה ג'וליה מרגרט קמרון להתגבר על קשיים טכניים כאלה ואחרים. ציוד הצילום במאה ה-19 היה מסורבל לתפעול והכנת נגטיב מקולודיון רטוב על פלטת זכוכית לא היתה פשוטה בכלל. ולמרות זאת, מרגרט קמרון, נכנסה חזק דווקא לעולם הצילום המסחרי. בנוסף לשמונים צילומים שמכרה למוזיאון ויקטוריה ואלברט, היא הקימה סטודיו לצילום בשניים מחדריו, וחתמה חוזה עם מוציא לאור שישווק וימכור את הצילומים שלה.
את קמרון לא עניינו פורטרטים פורמליים עם הבעות פנים קפואות ונטולות רגש, וגם לא צילומים עם נרטיב. קמרון רצתה למצב את הצילום כאמנות גבוהה על ידי שילוב בין אמת לאידיאל. היא צילמה חברים, משפחה ואת צוות המשרתות, אותן הלבישה בתלבושות תיאטרון – ייצוג מודרני של דמויות מפורסמות מעולם הדת והספרות. מרגרט קמרון הושפעה מטרנדים באופנה ומתכנים רוחניים של הציור האיטלקי במאה ה-15.
הביקורת שחטה את קמרון. "כל מה שטוב בצילום הוזנח וכל החסרונות של האמנות מוצגים באופן בולט", "עבודות סטודנטיאליות", "מניפולציה מרושלת". המבקרים הראשיים היו עמיתיה הצלמים, שלגלגו על הליקויים הטכניים שבתמונות שלה.
12 שנות צילום פעיל, 900 פורטרטים שמעבירים את הרוח והנשמה של התקופה הוויקטורייאנית מסרים דתיים ואיכות לא מסחרית, כל אלה עושים את ג'וליה מרגרט קמרון לצלמת פורצת דרך ומקורית.
ב-1875 הצטרפה ג'וליה מרגרט קמרון לבעלה בציילון.
