הבלוג של צילום בעם
הצלם של שנות ה-60
אם בא לכם להרגיש קצת במקום אחר, בזמן אחר, ואין לכם מג'יק סטיק שיעביר אתכם בנגיעה קלילה, הצילומים של גארי ווינוגרנד (1928 –1984), צלם רחוב מהמשפיעים בדורו, זה הפתרון. ווינוגרנד, לי פרידלנדר, ויליאם קליין וג'ואל מייארוביץ מיצבו בשנות השישים את ניו-יורק כמרכז של צילום רחוב. ווינוגרנד אגב, לא סבל את המונח צלם רחוב.
גארי ווינוגרנד נולד ברובע ברונקס. הוא התגייס לצבא ב-1948, למד ציור באוניברסיטת קולומביה, ושם גם התוודע לצילום. בשנות החמישים ווינוגרנד עבד כפרילאנס, הוא ניסה למכור צילומים לעיתונים ומגזינים. הצילומים שלו היו גרפיים ופשוטים, שונים לגמרי ממה מהצילום האישי שלו יהיה שנים אחר כך – הרבה יותר מעורפל, מלא בניואנסים ופחות אטרקטיבי למגזינים.
קילינג אינסטינקט
ווינוגרנד צילם את הקצב המהיר של החיים, היה לו קילינג אינסטינקט איתו הוא הצליח לתפוס את האנרגיה הבלתי נגמרת של העיר. כאוס ובלגן היו אבני היסוד של העבודה שלו. ווינוגרנד צילם בעדשה רחבה כדי למלא את הפריים ומשתמש בהטיית מצלמה על מנת לייצר הרגשה של חוסר יציבות וסחרחורת. העין שלנו לא נחה.
נדודים
בסוף שנות החמישים פיתח ווינוגרנד תשוקה לנדודים. הוא התחיל לצלם ברחבי ארה"ב. student of america הוא כינה את עצמו. טקסס וקליפורניה מאוד עניינו אותו. – show biz ונפט. גם נשים מאוד עניינו אותו – המראה, התנועה, האנרגיה. בשנים שאחרי מלחמת ווייטנאם משרטט ווינוגרנד דיוקן של ארה"ב – תקופה של מחאה חברתית והרבה אנטי ברחובות, תקווה מהולה בחרדה, כאוס חברתי כמעט בלתי נשלט. בשנות השבעים ווינוגרנד עובר ללוס אנג'לס, לנסות לפצח עיר ללא תרבות רחוב.
לא מתעניין ב – nice picture
" I don't have pictures in my head… I don't worry about how the picture is going to look. I let that take care of itself… It's not about making a nice picture. That anyone can do."
קומפוזיציה היא לא בראש סדר העדיפויות שלו. לפני הכול זה להצליח להכניס לפריים את כל מה שרוצים. nice picture זה לא ממש מעניין את גארי ווינוגרנד. כל אחד יכול לעשות את זה. צילום לא מספר סיפור אלא רק מתאר איך הדברים נראים דרך מצלמה,איך הם מצטלמים.
רוברט פרנק וווקר אוונס
I think the photographers who I feel that I learned the most from, most immediately, who I feel most responsible to, are Walker Evans and Robert Frank.
בשלושת הצילומים הבאים אפשר לראות השפעה של ווקר אוונס ורוברט פרנק על גארי ווינוגרנד. הצילום העליון של אוונס, האמצעי של פרנק והאחרון של ווינוגרנד.
לא אהב להדפיס
ווינוגרנד התעניין בצילום עצמו, הרבה פחות בהדפסה בחדר החושך. הוא עבד עם קונטקטים, סימן את התמונות שאהב. הוא דילג על ההדפסה בגלל חוסר זמן או כסף ובעיקר בגלל שהסימון בקונטקט הספיק לו כדי לדעת שהצילום קיים. גארי ווינוגרנד מת מסרטן בגיל 56. הוא צילם יותר ממיליון תמונות והשאיר יותר מ-3000 נגטיבים שלא פותחו כלל. "זה כמו להיות נשוי לעדשה", מתארת אשתו אדריאן את החיים איתו. ווינוגרנד הציג במומה וזכה שלוש פעמים במלגה מטעם מוזיאון הגוגנהיים.
