ground zero

 

פורטרט של ג'ואל מאיירוביץ עם מצלמת 10*8 . ברקע הריסות מדגלי התאומים

ג'ואל מאיירוביץ, נולד בני יורק ב – 1938 , מצלם משנות ה- 60. אמנם הוא התחיל בשחור לבן,  אבל היה מהראשונים שצילם בצבע, עוד בתקופה שצילום הצבע היה מוקצה ועורר התנגדות כביטוי אמנותי. מאיירוביץ, יחד עם וויליאם אגלסטון וסטפן שור, הפך את השימוש בצבע בצילום לקונצנזוס. ספרו הראשון " capa light" " נחשב לקלאסיקה בשימוש בצבע ומכר יותר מ – 100,000 עותקים. מאיירוביץ פירסם יותר כ – 16 ספרים והציג ביותר מ – 350 תערוכות.

מתחיל כצלם רחוב ופוגש את גארי ווינוגרנד

מאיירוביץ, אז בן 24, התחיל בצילום רחוב. מפוצץ בתשוקה לצילום ולחיים. הוא היה חייב החוצה, לניו יורק. יוצא מוקדם בבוקר, מסתובב כל היום בעיר, וסוגר את היום בטיימס סקוור. התאורה החזקה שהייתה שם בלילה אפשרה לו לצלם, לילה אחרי לילה.

times-square-1963-ג'ואל-מאיירוביץ

נמל-התעופה-JFK-1968

לא הרבה אחרי, הוא התחבר לגארי ווינוגרנד, בחור עצבני, אבל צלם מוכשר בפני עצמו. ווינוגראנד עוד יותר קיצוני ממייארוביץ, חיית רחוב אמיתית, ושניהם שוטטו ברחוב ללא הפסקה, במשך כל שעות היום, מתצפתים ולומדים את התנהגות בני האדם ברחוב.  מאיירוביץ מתאר אותם כדייגים ששוחים בזרם של השדרה החמישית. המבנה של ניו יורק , רחובות ארוכים ארוכים, עם אנרגיה שאינה נגמרת לעולם, מספקים חוויה אין סופית ומשתנה לאורך שעות היום. חלק אחד של הרחוב לא דומה לשני, התאורה משתנה. הוא מספר שלמד על החיים ועל אנשים דרך הרחוב. אנשים עושים את אותם הדברים ומגיבים בצורה דומה פעם אחר פעם, כך שלמעשה ניתן לחזות את התנהגות האנשים ולדעת מה יהיה המהלך הבא שלהם. חוש שישי? לא ממש , צילום רחוב והיכולת לחזות מהלכים של אנשים, דורש תרגול. לפי מאיירוביץ, צילום רחוב הוא ספורט ממש כמו אתלטיקה.

שדרות-מדיסון,-ניו-יורק,-1975-צילום-ג'ואל-מאיירוביץ


ג'ואל-מאיירוביץ-ניו-יורק-1963


גיואל-מאיירוביץ-ניו-יורק-1975




מצלם באסון התאומים

מאיירוביץ היה הצלם היחיד שהורשה להיכנס ל – ground zero מיד אחרי האסון.  מספר ימים אחרי, הוא החל  לתעד את תהליך ההתאוששות  ב –  ground zero ובשכונות סמוכות. הארכיון של ה – world trade center כולל 8000 צילומים והוא הוקם במימון מוזיאון העיר ניו יורק. תערוכה, המורכבת מהצילומים שבארכיון, הוצגה בין 2002 ל – 2005,  35 פעמים,  בכל רחבי העולם ( יותר ממאתיים ערים וגם אצלנו ) , ויותר מ – 4,000,000 אנשים ראו את התערוכה שהופקה על ידי מחלקת המדינה של ארה"ב. גם מאיירוביץ השתתף בתערוכה. בשנת 2002 ייצג מאיירוביץ את ארה"ב בביינאלה לארכיטקטורה בוונציה.


גיואל-מאיירוביץ,-אסון-מגדל-התאומים




עובד בשירות עיריית ניו יורק – מתעד את השטחים הירוקים

על שמו של מאיירוביץ רשום פרוייקט שאפתני נוסף. בהזמנת מחלקת גנים ונוף של עיריית ניו יורק תיעד מאיירוביץ השטחים הירוקים שבעיר ניו יורק,  29,000 דונם. המטרה – ארכיון, מאיירוביץ מתמחה בזה. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה בשנת 1930, כחלק מה – wpa program ( working projects administration – תוכנית כלכלית של פרנקלין רוזוולט שמטרתה להעסיק מובטלים לא מיומנים במשבר הכלכלי בארה"ב). הצילומים התפרסמו בשנת 2009 במגזין הצילום aperture, תחת השם – Preservation of Wilderness in New York City Parks, וכמובן בתערוכה שנושאת את אותו השם.


ג'ואל-מאיירוביץ-Forest-Park,-Queens


עושה סרט עם בנו ואביו

ב – 1998 הוא מביים את סרטו pop. הסרט צולם במהלך road trip שנמשך שלושה שבועות,  של מאיירוביץ ביחד עם בנו ואביו בן ה- 87, שהיה גיבור הסרט, האב סובל מבעיות זיכרון. זהו יומן מסע שמדבר על הזדקנות  ועל חשיבות ומשמעות מושג הזיכרון.




הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • נאן גולדין / Nan Goldin

    
    נאן-גולדין-פורטרט-עצמי
    
    
    צלמת אמריקאית. גולדין נולדה ב – 1953 בוושינגטון והחלה לצלם בגיל 15.  כשהייתה בת 12 התאבדה אחותה הבכורה, ברברה, אליה הייתה קשורה בעבותות. הצילום היה  בשבילה תגובה להתאבדות. " כדי להילחם בשעמום הרגשי והתרבותי ולהציל את החיים שלה עצמה". ברברה הייתה בת 18.
    
    
    את התערוכה הראשונה שלה הציגה כבר בגיל 18, התערוכה עסקה בחיי הקהילה ההומו-לסבית והטרנסקסואלית בבוסטון.  דיוויד ארמסטרונג, צלם מוכשר בעצמו, עשה לגולדין הכרות עם הקהילה וחבריה. בשנת 1978 סיימה את לימודיה ב – School of the Museum of Fine Arts,  בוסטון,  ועברה לניו יורק.
    
    
    

    נאן גולדין מגלה את ניו יורק

    הלך הרוח בעיר הוא פוסט היפי, ריח של חופש משכר באוויר, גולדין עובדת בבר ומתחילה להכיר. היא מתחברת במהירות לסצנת האמנות וחיה את הלילה ועד הסוף: מסיבות, מועדונים, סמים, אבל לא רק… היא גם מצלמת כל הזמן. גם את עצמה. קרובה מאוד למצולמים וברגעים הכי אינטימיים שלהם: רבים, אוהבים, מתכוננים למסיבה, במצבי צבירה שונים ומשונים.
    
    There is a popular notion, that the photographer is by nature a voyeur, the last one invited to the party. But I'm not crashing; this is my party. This is my family, my history.' Nan Goldin
    
    
    משתין. תמונה של נאן גולדין
    
    
    חברים-בחוף-הים-נאן-גולדין
    
    
    

    מארגנת ערבי שקופיות ומוכתרת ל – דיווה

    גולדין מצלמת בשקופיות ומתחילה לארגן ערבי הקרנה לחברים, עם הזמן היא מוסיפה פסקול מוזיקלי להקרנה, היא מגיעה עם סלים עמוסי שקופיות, ישר מהתנור החם והצבעוני שלה. ההקרנות זוכות להצלחה, ויש התלהבות כללית מהמופע האור קולי. את נאן גולדין פחות מעניין הצילום הבודד אלא הנרטיב המתמשך. ערבי ההקרנה נהיים פופולריים בטירוף, יותר ויותר אנשים מגיעים, גולדין עובדת עם שני מקרנים, מקרינה 800 שקופיות בערב ו – velvet underground ברקע. גולדין מוכתרת כ- downtown diva. הרבה כוחות וסמים נדרשים מנאן כדי לחיות חיים סוערים כלכך ובו בזמן גם לצלם אותם. ב – 1981 מתפרסמת העבודה The ballads of sexual dependency.
    
    נאן-וחבר-צילום-נאן-גולדין
    
    
    חברות-במיטה-צילום-נאן-גולדין
    
    
     
    

    המוות אינו מחוסר עבודה

    העבודות של נאן גולדין מספרות על דור שלם: אנשים, טעם, מוזיקה, אופנה, ובתוך כל זה הקיום היומיומי, רצון לחגוג ומתחתיו מסתתרת בדידות, מסתתר המוות. המוות נוכח אצל נאן , בחיים שלה וכמובן בעבודה שלה. בשנות ה – 80 הרגה מחלת האיידס חברים רבים של גולדין. הצילום מסמל לה את החיים, אבל דרכו היא מגלה כמה היא איבדה.
    
    

    גולדין ורוברט מייפלת'ורפ

    למרות שסוג הצילום שלהם שונה לגמרי, גולדין מזכירה את רוברט מייפלתורפ, שניהם בניו יורק של שנות ה – 70 תחילת ה – 80, שניהם עושים אאוטינג לקהילה ולתרבות ההומו לסבית, ושניהם חיים על הקצה, הקצה של הלילה, מעניין אם יצא להם להיפגש באיזה אפטר בסטודיו 54 , שלארי לאבאן מתקלט סט ארוך אל תוך הלילה והבוקר שאחרי.
    
    "We see people searching, restless, passing by, curious. The world is not cold, but only a body can give real warmth. People-couples and occasionally singles- seek to quench an instatiable yearning."  nan goldin
    
    
     
    
    
    פורטרט עצמי של נאן גולדין
    
    
    פורטרט עצמי של נאן גולדין, מתוך מאמר בבלוג של צילום בעם
    
    
    נאן גולדין, Joey-in-my-mirror,-Berlin,-1992, מתוך מאמר בבלוג של צילום בעם
    
    
    נאן גולדין, Sharon in the River, Eagles Mere, PA, 1995
    
    
    נאן גולדין, Pawel’s Back, East Hampton, 1996
    
    
    נאן גולדין, Jabalowe under his Mosquito Net, Barat, Luxor, Egypt, 2003
    
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • מדריך לצילום דיגיטלי – איזון ללבן / white balance

    
    
    
    
    איזון לבן נכון צילום איתן בידרמן קורס צילום
    
    
    אור אינו משתנה רק בעוצמה, אלא גם בצבעו. כל מקור אור פולט קרינה בצבע שונה. ומשפיע  על צבעוניות הצילום. נורת  פלורסנט למשל,  פולטת אור ירקרק, נורת טונגסטן ( נורה של בית ) מאירה בצבע צהוב. צל ויום מעונן מתאפיינים בגוון כחלחל. בניגוד למצלמה, בני האדם אינם רואים את צבע מקור האור. עין האדם מתקנת את סטיית הצבע מקור האור ללבן. כך שכל מקור אור נראה בסופו של דבר כאור לבן ניטרלי, אלא אם נתבונן בשני מקורות אור שונים בו זמנית.
    
    
    בדוגמה הבאה ניתן לראות את הצבעים של  מקורות האור השונים.  לכל מקור אור יש טמפרטורת צבע שנמדדת במעלות קלוין. נורת טונגסטן פולטת קרינה צהובה / אדומה בטמפרטורת צבע של 3200 קלוין. אור יום פולט בצהריים פולט אור לבן בטמפרטורת צבע של 5500 קלוין, אור של יום מעונן מייצר אור כחלחל של 6000 קלוין.
    
    
    איזון-ללבן--הצבעים-השונים-של-מקורות-האור
    
    
    

    תפקיד ה – white balance

    בצילום המסורתי, הכימי, היינו צריכים להשתמש בפילטרים צבעוניים על מנת לתקן צבע לא רצוי, לדוגמה: על מנת לתקן את צבעו הירוק של הפלורסנט השתמשנו במסנן מג'נטה ( אדום + כחול ) על עדשת המצלמה. מסנן המג'נטה היה חוסם את הקרינה הירוקה ומאזן את צבע האור ללבן נייטרלי.
    
    הצילום הדיגיטלי מאפשר לתקן צבעוניות לא רצויה באמצעות פרמטר ה – white balance. כלומר, לתקן ולאזן את צבע מקור האור ללבן כך שלא תהיה לו השפעה צבעונית על הנושא המצולם.
    
    
    התאמת white balance במצלמה על פי סוג מקור האור הכרחית לפני כל צילום.
    
    
    איזון-ללבן-נכון-בצילום-עינת-כחלון-קורס צילום למתחילים
    
    
    איזון-ללבן-לא-נכון-עינת כחלון-קורס-צילום-למתחילים
    
    
    שני הצילומים של עינת כחלון מקורס צילום למתחילים צולמו בהגדרות WB שונות. הצילום העליון צולם בהגדרה של אור של שמש ישירה, ולכן הצבעוניות שלו נכונה. הצילום התחתון צולם בהגדרת WB של נורת טונגסטן ולכן יצא בגוון כחול. למה זה קרה? הגדרנו למצלמה שהתאורה בצילום היא נורת טונגסטן ( נורה של בית ) , כלומר תאורה בגוון צהוב, כדי  לתקן את הגוון הצהבהב לצבע לבן,  מתווסף צבע כחול, מכיוון שאור יום הוא אור לבן, הכנסת כחול גרמה לצילום ( התחתון ) להיות כחול מאוד.
    
    
    בזוג הצילומים הבא, ניתן לראות איך שינוי איזון ללבן נותן אווירה בצילום. בצילום הימני השתמשה אורית דיקשטיין חביב אוטומטי ב-AWB ( איזון ללבן אוטומטי ), הגוון של הצילום כחלחל וקר.  בצילום השמאלי השתמשה אורית בהגדרת יום מעונן ( cloudy )  מחמם את הצילום. שימוש בהגדרת ה – Cloudy מכניסה  גוון צהבהב לצילום ואווירה ביתית.
    
    
    איזון-ללבן-אוטומטי-ואיזון-ללבן-מעונן-אורית-דיקשטיין-קורס-צילום
    
    
    

    הגדרת איזון ללבן במצלמה

    חפשו את פרמטר WB וכנסו אליו. תגלו אייקונים של מקורות אור, התאימו את מקור האור במצלמה למקור האור שבצילום. לפני כל צילום רצוי לצלם מספר צילומים בהגדרות שונות – WB אוטומטי והגדרת מקור האור המתאים, על מנת לבדוק מהי ההגדרה המתאימה לכם לתאורה הקיימת במקום. צבע זה עניין סבוייקטיבי, ולכן חשוב לנסות כמה הגדרות לפני כל צילום.
    
    מקורות-האור-השונים-ב---wb
    
    • AWB  אוטומט – המצלמה מתאימה את הצבע בצילום לסוג מקור האור.
    • אור יום ( שמש ישירה ) – משתנה בהתאם לשעה.
    • יום מעונן ( cloudy ) – צל מואר או יום מעונן, קרינה בצבע כחול,  שימוש בהגדרת יום מעונן מחממת את  הצילום.
    • צל ( shade ) – דומה להגדרת יום מעונן, מסיר גוון כחול מהצילום.
    • טונגסטן ( נורה של בית ) – מפיקה תאורה צהובה אדומה, שימוש בהגדרה של נורת הבית מסירה את הגוון הצהוב מהצילום.
    • פלורסנט – פלורסנט מפיק גוון ירקרק, שימוש בהגדרת הפלרוסנט מנקה את הירוק בצילום. לעיתים יש כמה סוגים של פלרוסנט בהגדרות, מומלץ לנסות את כולן.
    • פלאש – הפלאש דומה לצבע אור יום ישיר.
    • קסטום – מכייל את המצלמה לפי צבעו של מקור אור מסוים.
    
    

    custom white balance

    בתאורה מלאכותית ביתית ( לדוגמה – טונגסטן , פלורסנט ) , כיול ה- white balance אינו נותן תמיד תוצאה משביעת רצון, הקרינה הצהובה של נורת הטונגסטן אינה נעלמת לגמרי, כנ"ל הירוקה של נורת הפלורסנט, גם אם מתאימים את ההגדרה במצלמה.. לכן משתמשים ב – custom white balance.
    
    C.WB מאפשר לנו לכייל את צבע הצילום לפי צבע של מקור אור ספציפי. כאשר משתנה סוג מקור האור,  חובה לכייל מחדש את המצלמה או לעבור  מאופציית ה – custom להגדרה המתאימה למקור האור החדש.
    
    
    

    CUSTOM WHITE BALANCE במצלמות קנון

        • משנים ב WB  לקסטום
        • מצלמים דף לבן , כאשר נופל עליו אור כמו בסיטואציה
        • נכנסים לתפריט המצלמה ובוחרים custom white balance.
        • בוחרים את הצילום של הדף הלבן.
        • לוחצים על SET   וע"י כך מכיילים את המצלמה.
    
    

    CUSTOM WHITE BALANCE במצלמות ניקון

    • נכנסים לתפריט המצלמה ובוחרים בהגדרת white balance.
    • בוחרים את אופציית ה – pre.
    • בוחרים ב – measure.
    • מוחקים את הנתון הקודם ( overwrite  ).
    • מצלמים דף לבן אן כרטיס אפור.
    • הכיול בוצע ואפשר לצלם.
    
    


    הפוסטים הבאים:
  • »
  • »
  • »

  • אנשי ההשראה שלנו

    טכניקה

    עבודות תלמידים

    צלמים